עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ב יד
ולפי שה' הוא האלהים הנה שם העצם שזכרנו נקרא גם כן אלהי ישראל, כי לא יתואר השם המיוחד בסמיכות כלל[1], לפיכך צבאות הוא עצמו אחד מן הכנויים שאינם נמחקים[2] כפי הנוסחאות המדוייקות במסכת שבועות (דף לה ע"ב), וכן הסכימו גדולי הפוסקים. אמנם שם אלהים הוא כנוי ההנהגה סתם, ועל ההנהגה הכוללת כתיב מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם (תהלים מז, ט). וכתיב כִּי לה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם (תהלים כב, כט). ירצה כי המלוכה בכלל היא באמת לשם המיוחד כי הוא אלהינו ובשבילנו נקרא מלך העולם ואלהי כל הארץ. אמנם המושל בגוים שהוא שם אלהים כאמור גם הוא קנינו של שם המיוחד כמו המלוכה שזכר כבר, וכיוצא בזה נדרש בזוהר פרשת מקץ (דף קצ"ד ע"ב) על פסוק שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ (תהלים קה, כ). כי אף על פי שנאמר ה' הוא האלהים. לא יאמר על צד הדקדוק אלהים הוא ה', שהרי השרש הוא עצם הענף וכולל אותו בלי שיור, לא כן הענף אל השורש כנודע למתחילים בחכמה. ועוד טעמו וראו כי לא נאמר ה' הוא אלהים אלא האלהים בה"א הידיעה, ולא נאמר מלך האלהים על גוים אלא אלהים סתם, והתבוננו דקדוק התארים ותפארת המליצה כי רבה:
- ^ (פי' יד יהודה): "בסמיכות" כשהשם צריך להיות דבוק וסמוך למלה אחרת של חול - לא יבוא השם הוי"ה בסמיכות ההיא, כגון לומר "ה' ישראל" אלא "אלהי ישראל", וזה להיות שם המיוחד שם העצם ואם שום עצם נסמך, ועיין מ"ש הראב"ע בזה בפ' שמות (ג, טו).
- ^ (פי' יד יהודה): ר"ל אע"פ שכתוב ה' צבאות אין זה סמיכות לפי שצבאות הוא עצמו שם קדש שאינו נמחק, והרי זה כמו ה' אלקים, ואין צורך לדחוקים שזכר הראב"ע בשם רבים שם (שמות ג, טו).