עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א א
מאמר אם כל חי:
[עריכה]לדרוש ברבים בכסא ליום חגנו:
וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (בראשית כא א). אמרו רבותינו ע"ה כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. (ירושלמי ברכות ט ה) (פרק הרואה). והכוונה מבוארת במקום הזה כי אף על פי שהפקידה לשרה היתה מפועל הרחמים הוצרך להמלך עם מדת הדין לפי שקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אמנם אופן הלמוד איך המלה הזאת תורה היות בית דינו מצורף אליו יצא לנו מכלל אחר אשר הוא להם מדה בתורה, אין רבוי אחר רבוי אלא למעט. כי הנה השם הגדול בן ארבע אותיות ב"ה ידוע ומפורסם שהוא מיוחד למדת הרחמים, והוי"ו הנוספת במלת וה' היא עצמה אות של רחמים, ובאה למעט בגדרי הרחמים ולהוסיף בית דינו, וכמדומים אנו שהוא מעוט רחמים ואינו אלא רבוי רחמים, שגם הבית דין מסכים לפעולה זו. ובמדרש רבה ספר במדבר פרשה ג'. "ואני" - הוא ובית דינו, והוא מאמר השם המיוחד. ובירושלמי ריש סנהדרין אמרו (ירושלמי סנהדרין א א), "ה' אלהים" - הוא ובית דינו. ושלשתם הביאו בנין אב מפסוק וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ (מלכים א כב כג) שאמר מיכיהו לאחאב, שכן מיתת אחאב היתה לטובתן של ישראל, כדכתיב לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם (מלכים א כב יז). וכן באיוב כתיב (איוב א כא) ה' נָתַן בחסד גמור, וה' לָקָח במשפט צדק, יְהִי שהוא שֵׁם ה', אחד מצרופי אותיותיו כנודע ששמש במעשה בראשית, מְבֹרָךְ מכל מקום, שזה וזה קיום מעשה בראשית הוא, כדתנן (משנה אבות ה א) בעשרה מאמרות נברא העולם, ליפרע וליתן שכר. בארנוהו במאמר המדות (מדה ז') עמוד עליו. ולעולם ה' הוא האלהים, וידוע שאין אלהים אלא דיין. לפיכך לית אבטחותא לצדיקיא בהאי עלמא. והם אמרו (זהר חלק ב פט א) מלכא שלים איהו כד דאין לטב דאין לביש (ועל דא בעי לאסתמרא מניה). וכל שכן בהפך כי מדה טובה מרובה. וכן כתיב (צפניה ב ג) בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ. ואמרו חכמים (יבמות עח ב) במקום משפטו שם פעלו. שמזכירים זכיותיהם בשעת הדין: