עץ יוסף על בראשית רבה/א/א
| עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה א | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו •
ואהיה אצלו אמון בתורה כתיב:
יום יום היינו ב' ימים של הקב"ה שאלפים שנה קדמה לבריאת עולם:
אמון פדגוג שגדל ע"י פדגוג (הוא המגדל תינוקות) כסדר בני מלכים (שאומן הוא הפועל. ואמון הוא הפעול). כלומר שהתורה היתה אומנת ומגודלת בחיקו יתב' מאז עוד קודם הבריאה (נזה"ק). והוא נגד הפשט שהוא מגולה כאשר ישא האומן את היונק בגלוי:
אמון מכוסה הוא נגד רמז ודרוש שהם מכוסי' אלא שבקל נוכל להסיר הכיסוי:
המד"א האמונים פי' המכוסים תמיד עם תולע דהינו בגדי צבעונים של משי עתה חבקו אשפתות בלא כיסוי. אלמא אמון הוא לשון מכוסה (נזה"ק):
אמון מוצנע היינו החלק הנסתר שמוצנע הוא דבר טמון ונעלם ביותר:
המד"א ויהי אומן פי' שהיה מרדכי מצניעה ומטמינה מפני שלוחי אחשורוש. והיינו אמון מוצנע שהוא נעלם ביותר ולא נמצא אלא אחר החיפוש היטב. כמו שהיה באסתר. וכדאיתא בילקוט ובתרגום שני שבאמת לא נמצאה כלל אלא שהוכרח מרדכי שוב לגלותה ע"ש (נזה"ק):
אמון רבתא הוא מעשה מרכבה ע"ד שאמרו ז"ל על ריב"ז שלא הניח מקרא משנה כו'. דבר קטן ודבר גדול. דבר גדול מעשה מרכבה כו':
כמד"א התיטבי מנוא אמון גדולה וחשובה דמרבי בה מלכי כמו שפירש"י:
ד"א אמון אומן כו' כי הקשה להם שמהראוי יאמר אמונה בחט"ף האל"ף שהיתה מגודלת אצלו יתב'. על כן אמר כי אמון הוא כאומרו אומן. ומפני שהרגיש שהו"ל למימר אומן בפירוש. לזה אמר התורה אומרת כו'. כלומר גם כי יש בחינה שהתורה תקרא אומן. עם כל זה למה שהתורה עצמה היא המדברת. אינה אומרת על עצמה הבחינה הגדולה ההיא כי אם הקטנה הימנה (ללמד דעת ענותנותה על לומדיה). היינו היותה רק כלי אומנות. אבל באמת שניהם היו בה:
דיפתראות פי' יריעה של קלף דלא קמיח. ומציירין עליו צורות שונות של בנינים (מת"כ). אבל בשבת פרק המוציא יין דע"ט אמרו דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ:
פשפשין חדרים קטנים:
והתורה אמרה בראשית ברא אלהים דלפי משמעו קשה דהו"ל למימר בראשונ' מפני שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו. כמו ראשית דגנך וכפרש"י בחומש. ולכך דרש בראשית עם התורה שנקראת ראשית דרכו ברא אלהים את השמים ואת הארץ (נזה"ק). ובילקוט גרס והתורה אמרה בראשית בי ראשית ברא אלהים. שנאמר בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו: