ולכן בני ישראל שקבלו את התורה הראו לכל באי עולם, שהם יודעים להעריך את ערך האדם ולהרימו אל על. וכמו המורה המומחה נותן לנער בעל כשרון תכנית למודים יותר רחבה מאשר לנער פשוט. ואם אנו רואים, כי אחרי העמידו תלמיד אחד במבחן ערך בעדו תכנית לימודים נשגבים, אות הוא שמוצא את התלמיד לבעל כשרון גדול. כן הוא בעניין זה. כל האומות לא קבלו את התורה ואמרו מראש, שאין הם יכולים לקבל עליהם לימודים נשגבים כאלה (ואפילו הלימודים הפשוטים והמובנים :"לא תגנוב", "לא תרצח", "לא תנאף", לא אצו לקבל עליהם, כי חשבו שאין ביד האדם לקיים את הלמודים האלה) - ובזה הראו שאין הם יודעים להעריך את ערך האדם. ורק ישראל, שקיימו וקיבלו עליהם את התורה והמצווה הבינו את האדם. וזה שאמרו: "אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם" (יבמות, סא, ע"א), כי רק בני ישראל יודעים ומכירים את ערך האדם, וראיה לדבר, שקבלו את התורה.
האדם מוגבל בכל הכרותיו והשגותיו השכליות ולכן רוב ידיעותיו אינן ידיעות ברורות ומוחלטות, משום שידיעה ברורה ומוחלטת היא רק ידיעה חושית, שראה הדבר בעיניו, אבל ידיעה שאינה חושית אינה יוצאת מגדר הספק. ואכן מסרה לנו התורה ידיעות כלליות לסמוך עליהן, אף על פי שלעולם לא יגיעו למדרגת ידיעה ברורה, שהרי הידיעה, למשל, הבאה משני עדים, גם היא אינה מגעת עוד לגדר ידיעה ברורה ומוחלטת, שהרי יש שמכחישים ומזימים את העדים. אבל משום שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת, כי אם לבני אדם המוגבלים בידיעותיהם, לכן מן ההכרח הוא לסמוך על ידיעות שהן רק בגדר הכרעות, כמו עדים, רובא, חזקה, וכדומה. ואחרי ש"רובא" היא מן ההכרעות התוריות, ממילא אין מן התורה להתחשב עם המועט, שהרוב מבטל את המיעוט, אולם תרי מעוטי, יש הרבה מן הראשונים שמחליטים, דהוו כפלגא ופלגא.
אדם וחיים
האדם והחיים, החיים והזמן, הזמן והפעולות, הפעולות והשכר והעונש - כל אלה קשורים ודבוקים זה בזה, כטבעות בשרשרת, שכולן תחובות זו בזו וערך אחד להן. ואם נדע להעריך את האדם בערכו הראוי, נדע ממילא להעריך גם את יתר הנושאים, כי הם נערכים תמיד לפי ערר האדם, עולים ויורדים עמו.
והנה, לבאר כל אלה יארכו הדברים, כי האמור הזה כולל בקרבו כמה שרשים ועיקרים, שהם יסודות מוסדים. אולם אדבר רק בקצרה לברר תובז הדברים על הסדר.
האדם והחיים. כדי לדעת את ערך החיים יש לדעת ערך האדם, ויותר שנבין ערך מעלת האדם, נבין יותר ערך מעלת החיים, כי אדם מובנו איש חי וכל רוממות ערכו הוא רק מצד החיים. ולכן התורה, שהרימה את מעלת האדם, הרימה גם כן את מעלת החיים. וזהו שאמרו: "ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר" (ישעיה, כ"ט, י"ח) - זה ספר תולדות אדם" (בראשית רבה, כ"ד), כי חרש יאמר על מי
