לפני אכילת לחם נוטלים את הידיים ומברכים (אחרי הנטילה ולפני הנגיבה):
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל נְטִילַת יָדָֽיִם.
על הלחם מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּֽוֹצִיא לֶֽחֶם מִן הָאָֽרֶץ.
לפני ברכת המזון ביום חול (שאומרים בו תחנון):
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַֽׁבְנוּ גַּם בָּכִֽינוּ בְּזׇכְרֵֽנוּ אֶת צִיּוֹן. עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִֽינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלֽוּנוּ שׁוֹבֵֽינוּ דִּבְרֵי שִׁיר, וְתוֹלָלֵֽינוּ שִׂמְחָה; שִֽׁירוּ לָֽנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְיָ עַל אַדְמַת נֵכָר. אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָֽיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵֽכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַֽיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָֽיִם; הָאֹמְרִים עָֽרוּ עָֽרוּ, עַד הַיְסוֹד בָּהּ. בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם־לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָֽנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַֽיִךְ אֶל הַסָּֽלַע.
לפני ברכת המזון בשבת ויום טוב (וביום שאין אומרים בו תחנון):
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.