יח. הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָבִיב אָדָם, שֶׁנִּבְרָא בְצֶֽלֶם; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַֽעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶֽלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְּצֶֽלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַֽעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּנִים אַתֶּם לַייָ אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַֽעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה, שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ.
יט. הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נָדוֹן, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.
כ. הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוֹדָה פְרוּשָׂה עַל כׇּל הַחַיִּים. הֶחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתֽוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶֽבֶת, וְכׇל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה; וְהַגַּבָּאִים מְחַזְּרִים תָּדִיר בְּכֹל יוֹם וְנִפְרָעִים מִן הָאָדָם, מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹֽכוּ. וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.
כא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּֽרֶךְ אֶֽרֶץ; אִם אֵין דֶּֽרֶךְ אֶֽרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חׇכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חׇכְמָה. אִם אֵין דַּֽעַת, אֵין בִּינָה; אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּֽעַת. אִם אֵין קֶֽמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶֽמַח.