יא. אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחֽוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַֽיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמֽוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַֽיִם מִתְחַלֵּל.
יב. הִלֵּל וְשַׁמַּי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.
יג. הוּא הָיָה אוֹמֵר: נְגִיד שֶׁמָּא אֲבַד שְׁמֵהּ, וּדְלָא מוֹסִיף יָסֵף, וּדְלָא יָלֵף קְטָלָא חַיָּב, וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֲלָף.
יד. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי; וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אָֽנִי; וְאִם לֹא עַכְשָׁו, אֵימָתָי.
טו. שַׁמַּי אוֹמֵר: עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶֽבַע, אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כׇּל הָאָדָם בְּסֵֽבֶר פָּנִים יָפוֹת.
טז. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוּת.
יז. שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר: כׇּל יָמַי גָּדַֽלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָֽאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא מִשְּׁתִיקָה, וְלֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְכׇל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים מֵבִיא חֵטְא.
יח. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קיים: עַל הָאֱמֶת, וְעַל הַדִּין, וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.