שַׁחֲרִית לִילָדִים
כשמתעוררים בבוקר:
[מוֹדֶה / מוֹדָה] אֲנִי לְפָנֶֽיךָ, מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה; רַבָּה אֱמוּנָתֶֽךָ.
כשנוטלים את הידיים:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל נְטִילַת יָדָֽיִם.
לפני שלובש את הארבע כנפות:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל מִצְוַת צִיצִת.
כשמלובשים:
תּוֹרָה צִוָּה לָֽנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. בְּרָכוֹת יָחֻֽלוּ עַל רֹאשִׁי. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִֽיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּֽךָ. תּוֹרָה תְּהִי אֱמוּנָתִי, וְאֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתִי. אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי, יְיָ.
אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֺתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי.