בימי רביעי:
הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
אֵל נְקָמוֹת, יְיָ, אֵל נְקָמוֹת, הוֹפִֽיעַ. הִנָּשֵׂא, שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. עַד מָתַי רְשָׁעִים, יְיָ, עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹֽזוּ. יַבִּֽיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק, יִתְאַמְּרוּ כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן. עַמְּךָ יְיָ יְדַכְּאוּ, וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹֽגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּֽחוּ. וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. בִּֽינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם, וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּֽילוּ. הֲנֹֽטַע אֹֽזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע, אִם־יֹֽצֵר עַֽיִן הֲלֹא יַבִּיט. הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִֽיחַ, הַמְלַמֵּד אָדָם דָּֽעַת. יְיָ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה הָֽבֶל. אַשְׁרֵי הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶֽנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶֽנּוּ. לְהַשְׁקִיט לוֹ מִֽימֵי רָע, עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָֽׁחַת. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. כִּי עַד צֶֽדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט, וְאַחֲרָיו כׇּל יִשְׁרֵי לֵב. מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן. לוּלֵי יְיָ עֶזְרָֽתָה לִּי, כִּמְעַט, שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אִם אָמַרְתִּי מָֽטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ יְיָ יִסְעָדֵֽנִי. בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי, תַּנְחוּמֶֽיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. הַיְחׇבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת, יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק. יָגֽוֹדּוּ עַל נֶֽפֶשׁ צַדִּיק, וְדָם נָקִי יַרְשִֽׁיעוּ. וַיְהִי יְיָ לִי לְמִשְׂגָּב, וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי. וַיָּֽשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם; יַצְמִיתֵם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ.
לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִֽיעָה לְצוּר יִשְׁעֵֽנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה,