שלם במה שנברא עליו מההקדמות הראשונות. והשנית שאם היה אפשר הגעת המושכלות בזולת ההקדמות הראשונות, היה הדבר האחד בעינו נמצא מסבות מתחלפות, ויהיה אם כן יחס הדבר אל סבותיו אשר בהם עמידתו בלתי הכרחי, וזה שקר. ואם אמרנו שזאת הידיעה היא נאמרת בשתוף השם עם הידיעה המגעת בסבותיה, הנה תהיה מחשבה לא ידיעה, ולא יהיה תועלת בהגעתה. ואם הנחנו שלא תגיע ההודעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה, יקשה מה שספרנו שהגיעה מחכמת הרפואה בשינה, ומה שנמצא בדברי הנביאים עליהם השלום שבנבואה אחת בעינה הגיעה להם הידיעה במושכלות בשאר הדברים אשר דרך זאת הידיעה שתגיע בהם. כמו הענין במה שנראה לישעיה עליו השלום ממעשה המרכבה, אשר נכללו בנבואה ההיא דברים רבים אחרים אשר דרך הנבואה שתפל בהם, וכן הענין במה שראה יחזקאל עליו השלום ממעשה מרכבה הרבה, וכבר ימצא זה הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום. ובהיות הענין כן, הנה בכאן ספק עצום בזה הענין, כי המוחש מזה יקיים שיהיה אפשר שתגיע הידיעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה, והעיון יבטל זה. והנה הרב משה זכרונו לברכה הרחיק זאת הסבה שיהיה צודק מה שספק גלינוס שקרה לו מהגעת ידיעות רבות במלאכת הרפואה בחלום, ואמר שאלו הידיעות היו בהקיץ אצל גלינוס, ואולם נראה לו התחדשם בשינה, כמו הענין מי שהיה בבית עם עשרת אלפים איש, ויצאו כלם זולת אחד, שכבר ידמה לו שהאיש ההוא בא שם עתה, והוא היה שם מקדם. אלא שהכחשת זה הוא הכחשת המוחש כמו שספרנו.
ונאמר שכבר יראה שאיננו נמנע הגעת המושכלות הראשונות בחלום בסבותיהם, ר"ל כשקרה שהועמדו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא. אלא שזה יהיה מעט, לפי שאלו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא העמדתם יהיה על הרוב בהשתדלות, וזה שלא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ, כי אין לאדם בחירה בהעמדת צורה דמיונית מה בעת השינה, ולזה לא תהיה הגעת כמו אלו הידיעות בחלום אלא בדרך מקרה באופן מה. וכן הענין במושכלות השניות, כי לא יוציא האדם המושכלות השניות מהמושכלות הראשונות כי אם בהשתדלות, וזה בשיעמיד המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אל העמידה על המושכלות השניות המבוקשות ידיעתם. ואולם כשקרה שימצאו בשינה אצל השכל אלו המושכלות, לא ימנע הולדו מהם המושכלות השניות, אלא שזה יהיה מעטי.
וכבר יקרה לו למי שישים רב השתדלותו בהקיץ בקנין המושכלות
