125 אוצר ישראל
Monatsschrift, xix. 433, et seq.; Bawrwald, Josephus in Halilaeo etc., Breslau, 1877.
אֶגְרֹף (הוראת המלה אגף וכף, בהוספת הרי״ש כמו שבט:> שרביט): יד כפופה וסגורה נכונה להכות (שמות כ״א י״ח; ישעיה נ״ח ד׳). ובלשון המשנה מלא אגרוף גדול, זהו אגרופו של בן בטיח (כלים פי״ז י״ב) או בן אבטיח שהיה אגרופו גדול כראש איש (בכורות ל״ו :), בעל אגרופין הוא איש בעל כח תקיף ועריץ. תודוס איש רומי היה בעל אגרופין (פסחים נ"ג :) בעלי אגרוף באין ונוטלין בזרוע (ירושלמי פאה פ״ז) ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכלם בני יפת תואר ומגדלי בלורית יושבין בקרוניות של זהב ומהלכין בראשי גייסות, והם בעלי אגרופין של בית דוד דאזלי לבעותי עלמא (קדושין ע"ו :).
מלחמת אגרוף, להרגיל את הגוף לתנועה וחילוץ העצמות ולעורר בו כח ועצמה. היה משחק בין היונים הקדמונים. ואולי מרומז הוא בכתובים „המלמד ידי לקרב ואצבעות למלחמה (תהלים קמ״ד א׳). המשחק הזה מצא לו מהלכים באנגליא ואמיריקא, ובשנים האחרונות החלו גם נערי בני ישראל בארצות האלה להראות כחם ועצם ידם בין בעלי האגרופין אשר „החכמה” הזאת (pugilism) היא אומנתם. ע״ע אתליטין.
ביבליוגרפיא : לעווינזון, שרשי לבנון ע' גרף; בן יהודה מלון הלשון העברית ע׳ אגרוף.
אִגְרת (ניכ,מכחב" או ,,ספר") : שם כולל לטכתבים
הנשכחים ממקום למקום בין אנשים הרחוקים איש מרעהו
לפריסת שלום: משא ומתן. או לתכלית אחרת. ,,הדבור
הוא שליח השכל והטכתב הוא שלית הדבור"
(שמואל ארקוולטי ב ע ר וג ת הב ש ם ק"ב: ווניציא
). הכלה אנרת ננזרה מן אגר. שכר, ע"ש השכר
הקצוב שהיו משלמים להרצים להמציא האגרת למקום
הצריף. ויש שהחליטו כי מקורה בלשון פרסיתוענינה ספור
דברים. ולכן השם אגרת נמצא רק בכה"ק האחרונים
,,אנרת הפורים" (אסתר טי כ"ט) ,,אנרת אל אסף"
(נחמיה בי תי) ,ילכו הרצים באגרות" (דהייב לי ו).
והספרים האלה נכתבו ע"י אנשי כנסת הגדולה בימי
מלכות פרס. הראבייע פירש שהיא מגזרת א ג ר ה בקציר
מאכלה (משלי יי ה') והטעם מחברת המלים (אבן עזרא
פי" לאסתר ט: כ"ו),
בימי קדם שלחו הידיעות ע'י שלוחים בעל פה והמה הביאו המענה לירי המשלח ג"כ בע"פ (בטדבר כ"ר ייב; שופטים ייא יינ; שיא ייא טי). דוד מלך ישראל היה הראשון בכה"ק אשר כחב ספר אל יואב וישלחהו ביד אוריה (ש"ב י"א כ"נ), למלכי יהודה ולרומי המעלה היו סופרים לערוךמכתביהם ממשפחת סופרים יושבי יעבין (דהי"א בי נייה). האנרת שהיה לה ערף פרטי חתמו בחמר לבל יקרא אותה איש אחר, הספר ששלחה איזבל לזקני
אנרף'
ישראל חתמה בחותם המלף (מ"א כ"א ח'). נבלט החרני בחפצו להכעיס את נחמיה שלח אליו בפעם החמישית אנרת פתוחה לאות כי לא יחשבהו בין רמי המעלה (נחמית רה). מעשה שהיו אגרות באות ממרינת הים לבני כהנים גדולים והיו בהם כסאה וסאים חותמות (אהלות פיז ה). על גב האגרת כתבו את שם המשלח ושם המקבל עם פריסת שלום. והמכתב סיימו בשלום. ככראת מהמכתבים שהובאו בב'"ח.
האגרת היתה נחשבת קנין המשלח והנשלח. אליה. ואסור לאחר לקרוא אותה מבלי רשות הכותב. כאשר צוה דור את שלמה בנו עיד יואב אמר לו,,ונם אתה ירעת את אשר עשה לי יואב" ורמז בזה לפי דעת חז"ל, שהראה יואב לאנשי הצבא את הכתב ששלח לו דוד ע"י אוריה, ולכן היה חיב מיתה כמורר במלכות (ילקוט מא רמן ק"ע). ביטי הבינים נזר רבגו נרשום שלא לפתוח אנרת ששולח אדם לחברו ולקרוא אותה בלי ידיעתו. ואם זרקו הכותב או מי שנשלחה אליו לחוץ מותר לקרותה (שוית מהרים מרוטנבורג בסוף. פיי תתרכ"ב, סדילקוב 1835). אפור לכתוב. אגרות לנערים בפסוקים טחנ"ף לפי שהם עומדים לאבוד(שו"תרשב"ץ סי ב'). כתיבת אנרת נקראת מלאכה ולכן אפור לכתוב בחוה"מ. אבל מותר לכתוב. אגרות שלומים של שאלת שלום וידירות (מו"ק פ"נ א ; רטב"ם הלכות יו'ט פ"ז ייר; ש"ע א"ח סי' תקמיה). אנרת נקראת נ"כ. מעשי בי"ר בכתב גלוי או כתב הניתן לאיש להראות. לאחרים כדי להכירו. האנרות ממיגים האלה הנורעות לנו הן בסדר איב: א) אנרת אֶרְחִית: כתב לעני ההולך מעיר לעיר לבקש עזרת קהעיר עליו רחמי נדיבים (מהרש"ק שויית ח"יב סי קפ"א). ב) א גרת בק רת: רשימה מדויקת שעושה בית דין על נכסי בעל חוב אחרי אשר בקרו וטמו אותם אנשים מומחים לזה והכריזו עליהם ,שום הריינים שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרו בטל וכו', אבל אם עשו אנרת. בקרת ביניהם אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה טאתים במנה מכרן קיים (כתובות צ'יט:). נ) אג רת ח לָפִים: כתב ששולח סוחר או שולחני לבעל עפקיו בעיר אחרת לפרוע סכום כף וכף לפלוני אשר מסרהסכום הזה בידי שולח האגרת (26ת68א6 01 19%997) ונקרא בלשון איטלקית אגרת קמביו (פחר יצחק ערך אגרת תערך כתבו. ד) אגרת מזון: התעודה שבי"ד נותנים לאשה והבנות למכור הקרקע של בעלה למזנותיהם. או מי שקבל עליו לזון את בת אשתו (מויק י-ח:), ה) אגרת מרד: בייד היו כותבים אגרת טרר להבעל אם אשתו מורדת ולא תחפוון לראות עמו חיים. ואחרי התראות והכרזות אבדה כתובתה והבעל פטור ממזונותית, ואנרת המרד לו לראיה (ירושלמי קרושין ם'א ני"ט. ; שיע אה"ע סי ע"ז). אגרת כזאת כותבים להאשה אם בעלה אינו רוצה לחיות עמה ולפרנסה ונם לא לגרשה ולשלם לה כתובתה, אז מוסיפין לה על כתובתה משקלליו שעורים של כסף לשבוע (שם! ולראיה נותנים לה אגרת
