חוט המשולש לפרשת כי תשא
דהא הוצרכו לשמיר לאבן אחד עכ״פ אע׳יכ הוכיח
רס״י דגמ׳ דילן ש״ל דהוצרכו אבנים לאפור ממש
דל״בשמיר כלל כדעת הרעב״ןהנ״ל* וגס דבאפוד
כיון דלא נכתב כלל שמוח ה אמ ת ושבטי ישורןבחמת
י״ל דע׳ דל״ת כדעת הגאון הנ״ל וק׳׳ל :
ד מ ה לכאורה י״ל דהי׳ צרס״י הוכחה כפסיטו׳ דהך דמעשה ד7מא ב״נ הי׳ באבני אפוד ממש ; עמ״מ דהתוה׳ הקשו שם ד׳׳ה בקסו ממנו אבנים לאפוד • דהא מעסה דדמא ב״נ ע׳׳כ הי׳ בבית פני מדר,אמר סס לסנה אחרת נולדה לו פרה חלומה ובימי בית ראשון לא נשרפה סוס כרה* אשר שער זבע׳ בפלא לסוטה משמע דמסחרב ב״המר ,היינו בית ראשון בטל השמיר ולאבני אפוד לכ״ע הי׳ צריך שמיר ע״ש* והנה הכ״מ הביא בפ״ט מהל׳ ב ש ב ח דצ״ו ע״ג מכדי זייקה חולדה דהוצאה כלי המר!דש בשם הרמב״ן ז״ל פ׳ תרומה דצידל לומר שדין זה דשמיר אינו אלא באבני החשן אבל הוצאה גופא היכי כחינו אר״י א״ר אמר אבני האיפול מסרטין אותו בברזל* ומ״ש בגמ׳ קרא ויצו מסה ויעבירו קול במחנה ונו׳ ממאי דבסבת דגיטן איכא שעיר דאייתי משה לאבני אפוד היינו הי' דלמא בחול ומשום דסליגוא עבידתי׳ כדכתיב חוסן וקרא אפוד בדרך העברה ע״ם• וא״כ י״ל והמלאכה הית׳ דיס* גמר העברה העברה מי״כ דמכח קושי׳ התוה׳ הנ״ל הוכיח רס״י דוועשה דדמא מה להלן יוס אסור אף כאן יום אסור עכ״לה ומקשין העולסאהא דאמר ממאי דבסבת הוי וכו' דלתא בחול ב״נ הי׳ ע״כ באבני אפוד ממס דל״צ שמיר כשיטת הוי וכו׳ הא אף אי בסבת הוי* הוי נמי מצי לאקסוי׳ הרמב׳׳ןהנ״ל: . מנ״ל דהוכרזו משוס איסור הוצאה* דלמא משוס א ל א דעדיין צריכין להבין דהרי מפירש בירושלמי דשלימא עבידתא; דאבדה ישפה מבנימין דהיינו אבן החשן: ו א מ י נ א לתרץ עפמ״סכ התוס׳ שם ד׳׳ה וממאי אכן באמת שמעתי פרפרת אחת שנכתב בס׳ כנ ס ת דבסבת הוי ונו׳ וז״ל ל״ח לא גי ס כל יחזקאל בהקדמתו לבאר דמנ״ל להייוסלמי דדווקא זה עד אשכחן הוצאה וכו׳ דהא אפי׳ בחול קאי איד ה יספה מבנימין• והעלה בטוב טעם ע״פ נפקא לי׳ שפיל* להוצאה מלאכה 7הא רחמנא קרי׳ רךשי׳ תזס׳ הנ״ל דבבית שני צא הי׳ פמיר ואיך בקסו אבנים לאפוד ולכאורה י״ל דלק״מ דוודאי ע׳ ׳ מלאכה כדכתיב איס ואפה אל יעסו עול מלרכס דופתחת עליהן שמות בני ישראל דוחס הל״ת דצא לתרועת הר,ודש וכתיב ויכלא ה ע ס מהניא״ אלמא תניף עליהן ברזל־ והיכא דאפסר לעפות ע״י שמיר קלי׳ לי׳ להוצאה מלאכה וכן דריש בהדי׳ בירושלמי עכ״ל ואמיכא לקייס הגי' שלפנינו : צריכין לעשות כל הפעולות כמו שעשה שלמה אבל היכי 7לא אפשר ע׳ דל״ת* רק אי קשי׳ הא קשי׳ סמצאתי להרשב״ס בחומש אקרא דאיס ואסה דוולאי ממות השבטי׳ הי׳ מותר לפתוח ולדחות אל יעשו עול מלאכה דקאי על המלאכית ^ הל״ת אכן אמרינן 3גמ׳ דיומא דג"כ הי׳ כתוב בו שמות שהי׳ עושים שאר חכמים בני ת ם והביאו אח׳׳כ לבצלאל ואהליאב כגון שהגפיס הי׳ טווים בביהס החבות או״י ושבטי ישורון ונזה א״א ללחות הל״ת וכדומה וכלכתיב ויביאו מטווה והיינו המלאכית דהוי דומי׳ דמילה למכשירי מילה אד״ס כיון לאין שהי׳ עושים בביתם הי׳ די לכל המלאכות כלליות ב הס עסה אד״ס* והכי נולי כיון דסמות' האבות שהי׳ בצלאל ואהליאב עוסיס)פי׳ שכל יודעי מלאכות אין ב ה ם עסה ואזי נדחה המצוה לגמרי* אכן שבעם הי' עושים בביתם מלאכות פרטיות והביאו ידוע 7י:רמב״ן כ׳ כל האותיו׳ ביחד הי׳ ע״ב אותיו׳ ובכל אבן הי' נכתב שסה אותיו׳ למלאות שמות אותם לבצלאל ואהליאב לעמית מהן מלאכות ל ליו ת האנוס ושבטי ישורון אכן בנימין דהי׳ נכתב מלא למשל שבעלי מלא׳כות סבעס עסו חוטין מזהב וכסף לא נ כ סי pnמשמו וא כ שפיר הי׳ העשה דוחה והנשים טוו חוטין מתכלת וארגמן* וכדומה והביאו סל״ת ולכך הוכיח הירושלמי שאבדה ישפה מבכיעין לבצלאל לארוג מהן פרוכת וכדומה בכל סארי מלאכו׳ עכ״לפח״ח :׳ לכלי זהב וכסף( והכרוז יצא לבעלי מלאכות הפרטיות לוודאי רס״י שיטת ו ה נ ד ,בדבריו מבואר היטב שבעם סעוסיס מלאכות גמירות בביתם* שלא יעשו יספה דאבדה כנ״ל הירושלמי שפיר ס״ל עוד מלאכות פרטיות הללו לפי פ כי ר די לצורך כל מיניגדן אכן בגמ׳ לידן דנאמר בהדי׳ בקשו אבניס המלאכות כלליות שביד בצלאל ואהליאב* וכששמעו נדיכי ה ע ם הכרוז הזה ויכלא עהביא עוד נדבה לאפוד דמשמע דהוצרכו לשתי אפנים ונוודא’ קשי׳ למשכן
לפרשת כי תשא
