עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/97

גם המופקר הוא תימא וכבר תמהו עליו במל"ש ובתוס׳ אנ"ש ע"ש): יב. כשם שאסור לעשות סחורת בפירות שביעית או לשמרן דצריכין להיות הפקר כמו כן אסור למסור פירות שביעית או דמי שביעית לע"ה דשמא לא ינהוג בהם קדושת שביעית ואפילו לא ידענו שהוא חשוד דחשוד אפילו אינו ע"ה אסור למסור לו אך בע"ה מפני העדר ידיעתו חוששין שלא ישמרם בקדושת שביעית ולכן אין לקנות פירא מע"ה בשביעית מפני שהדמים יתפסו בקדושת שביעית ונמצא דמוסר לו דמי שביעית ומה יעשה הת"ח כשצריך לקנות אתרוג של מצוה ואינו מוצא לקנות רק מע"ה לוקח ממנו לולב דעל לולב לא חלה שביעית דהוא עץ בעלמא ודמי הלולב אינם דמי שביעית ויבקשנו שיתן לו האתרוג במתנה ואם אינו רוצה מבליע לו דמי האתרוג בהלולב כלומר שישלם לו בעד הלולב ביוקר בכדי שיתרצה ליתן לו האתרוג במתנה או יקנה ממנו עצים מעט ויבליע לו דמי האתרוג בהם או סחורה אחרת שאין לה שייכות לשביעית: יג. וכתב הרמב"ם בפ"ח דין י"ג בד"א בזמן שהיה מוכר פירות שכיוצא בהן נשמר כגון תאנים ורמונים וכיוצא בהן אבל אם היה פירות שחזקתן מן ההפקר כגון הפיגם והירבוזין והשוטים וחלגלוגות והכסבר של הרים וכיוצא בהן ה"ז מותר ליקח ממנו מעט כדמי שלש סעודות בלבד משום כדי חייו של מוכר עכ"ל וה"ה אם ראה שהעם הארץ לקט פירות ממקום המופקר מותר לקנות ממנו כל מיני פירות בכמזון שלש סעודות דכן הוא בסוכה (ל"ט:) והרמב"ם לא הזכיר זה דמילתא דפשיטא היא מפירות שחזקתן מן ההפקר וכ"ש ביודע שהם של הפקר: יד. ומה יעשה אם מסר דמי פירות שביעית לע"ה באופן האסור יחללם על פירותיו שבביתו שאינם של שביעית ויאמר הרי מעות הללו מחוללים על פירות שיש לי בתוך ביתי ונמצא שהמעות יצאו מקדושת שביעית והוא אוכל הפירות בקדושת שביעית (שם) אבל אם מסר פירות של שביעית עצמן לע"ה אין תקנה דהפירות לעולם בקדושתן קיימי דבזה חמירא

שביעית מהקדש כמ"ש בסי׳ כ"ה סעי׳ ט"ו ע"ש והרמב"ם השמיט דין זה ולא ידעתי למה: טו. כל דבר שאינו חייב במעשרות כגון שום בעל בכי והוא שום חריף שהאוכלו זולג ממנו דמעות וי"א שהוא שום הגדל בהר הלבנון הנקרא בעלבע"ק (רע"ב סוף מעשרות) ובצל של מקום הנקרא רכפא וגריסין של פול הבאים ממקום שנקרא קילקי ועדשים המצריות וכן זרעוני גינה שאינן נאכלות כגון זרע לפת וצנון וכיוצא בהן הרי אלו נלקחין מכל אדם בשביעית ופירשו המפרשים (ר"ש ורע"ב שם) אפילו מן החשוד: טז. אבל הרמב"ם שם כתב על דין זה בד"א בע"ה סתם אבל מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית או לשמור פירותיו ולמכור מהן אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל ואין לוקחין ממנו פשתן אפילו סרוק אבל לוקחין ממנו טוי ושזור עכ"ל ואע"ג דאין בפשתן קדושת שביעית הלא בזרע הפשתן יש קדושה (ירושלמי) ולכן כל זמן שאינו טוי וארוג קנסוהו גם בהפשתן וזהו משנה בבכורות (כ"ט:) וקשה לדיעה ראשונה וצ"ל דס"ל מדתנן בלשון החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן וכו' ולא תני אין לוקחין ממנו שום דבר ואפילו פשתן ש"מ דדווקא דבר שיש בו חשיבות אין לוקחין אפילו מה שאינו עצם המאכל כמו פשתן דהמאכל הוא הזרע אבל דברים שאינם של חשיבות כלל מותר לקנות ממנו כיון שבהם אין שום חשש: יז. החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות והחשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית אע"פ שזה וזה דבר תורה מ"מ מדיש חומר באחד מה שאינו בהשני כמו במעשרות יש מע"ש שצריך להעלותו לירושלים ובשביעית יש חומר דהיא עצמה נשארת בקדושתה לעולם ולא מהני פדיון כמ"ש בסעי׳ י"ד לכן י"ל דלזה חמירא זה יותר מזה ולכן כל זמן שלא נמצא חשוד בזה עצמו לא חשדינן ליה וכן החשוד על הטהרות אינו חשוד לא על המעשר ולא על השביעית מפני שזה האוכל שמכרו בחזקת טהור אינו מטמא אחרים אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר בהלכות