עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/64

ובקש ובאבנים אפילו ג׳ חבלים זה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין סהר לסהר כמלא סהר אותו המקום חולב בו גוזז בו ומוליך ומביא את הצאן דרך עליה עכ"ל ונראה לענ"ד דה"פ דעל מה שאמרה המשנה דעוקר ג׳ רוחות ועושה סהר מצד השני אינו מחוייב להסמיכו ממש לסהר הראשון אלא רשאי להעתיקו להלן רק שלא ירחיקו בית סאתים כמלא סהר ממקום הסהר הראשון וטוב לו לעשות כן דבהמקום שבנתיים יחלוב אותן ויגזזם ויוליכן מהסהר להמקום הפנוי שבין שני הסיהרין ובשם יחלבם ויגזזם ואח"כ יביאם להסהר דרך המקום הפנוי דבסהר עצמו וודאי אין טוב לחלוב ולגזוז דהוא מטונף מזבל (והפ"מ כתב דבירושלמי יש חסרון והגיה ע"פ התוספתא שאחד אומר בית ח׳ סאין ע"ש דאינו כן ובכוונה השמיט הירושלמי זה דזהו כרשב"ג במשנה ולא קיי"ל כן ע"ש ותמיהני מה שהרמב"ם לא הזכיר מזה כלום והברייתא דרשב"א בירושלמי ג"כ כרשב"ג): יג שדות שחוצבין מהן אבנים שחופרין בהקרקע ומוציאין משם אבנים אסור לפתוח מחצב חדש בשדהו בשביעית דהרואה יאמר שחופרה לחרישה וזריעה וכן יאמרו שלתקן שדהו חוצב להסיר הסלעים המעכבים החרישה והזריעה אמנם אם התחילו במחצב לפני שביעית וחצב ממנה שבעה ועשרים אבנים שכל אבן הוא אמה על אמה ברום אמה וכ"ש יותר ולמה שיערו בשיעור זה מפני שמחצב הוא לא פחות מן ג׳ שורות שכל שורה ג׳ אמות אורך וג׳ רוחב ובקומה ג׳ אמות ונצרך לכל שורה ט׳ אבנים מן אמה על אמה ברום אמה וג׳ שורות הם כ"ז אבנים ואם כשיעור זה נחצב קודם שביעית מותר לחצוב בשביעית דהכל רואים שהוא מחצב של אבנים. ודע דאימתי אסרו להתחיל בשביעית כשהאבנים מכוסים בעפר וכשחופרים בהעפר נתגלו האבנים אבל אם האבנים בולטים מהארץ מותר בכל ענין שהרי הכל רואים שהוא מחצב (ר"ש ורע"ב) וי"א דלא בעינן שנחצבו ממש קודם שביעית אלא אם גילו העפר עד שנתגלה כשיעור מחצב כזה מותר לעשות בשביעית (ר"ש שם) וראיה לזה מתוספתא ריש פ"ג דתניא סלע שצף על גבי הארץ ואיגד

יוצא ממנה אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור ע"ש (שם) ולמדנו מזה דאפילו כשאינו מכוסה בעפר אין היתר להתחיל בשביעית אא"כ מגולה כשיעור זה: יד אבל הרמב"ם שם כתב כדיעה ראשונה ולענ"ד אדרבא מהתוספתא ראיה לדבריו דאם כדברי הי"א מה חילוק יש בין שהיה מכוסה בעפר ובין שהאבנים בגילויים אלא וודאי דהתוספתא ה"ק דמחצב שהיה מכוסה בעפר צריך לחצוב מהם קודם שביעית כשיעור זה וסלע שהיה גלוי א"צ חציבה קודם שביעית אלא שיתגלה כשיעור זה: טו איתא בירושלמי (פ"ג ה"ד) תני מחצב שבינו לבין חבירו ופתח בו חבירו בהיתר מותר ואם היתה ריקה אסור עכ"ל ונ"ל דה"פ דאם חבירו פתח מחצב קודם שביעית כשיעור שנתבאר גם הוא מותר אף שהוא לא חצב קודם שביעית דמחצב של חבירו מוכיח גם עליו ואם היתה ריקה כלומר שחבירו חצב ולקח כל האבנים קודם שביעית אסור כיון שעתה אין שם אבנים כלל לא נשאר דבר המוכיח על המחצב שלו והרמב"ם השמיטו: טז תניא בתוספתא ריש פ"ג לא יפתח אדם מחצב וכו' אמר ר"י בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר מועט מותר וכו' כלומר אפילו לא חצב כ"ז אבנים מקודם מותר ונראה שר׳ יהודה לפרש קאתי והרמב"ם לא הזכיר זה ומדבריו נראה שלפניו היתה הגירסא בתוספתא דדברי ר"י לאו אמחצב קאי אלא על דין גדר שיתבאר וכן נראה עיקר דמקום מחצב לא שייך לעשות שדה דבמקום שיש חציבת אבנים אין דרך לעשות שדות אלא וודאי אגדר קאי ויתבאר בסעי׳ הבא בס"ד: יז גדר של אבנים שרוצה ליטלו בשביעית וצריך ליטלו מעל הארץ ולהשליך גם אבנים הקטנות ומיחזי כמתקן הקרקע לחרישה אם יש בהגדר עשרה אבנים של משוי שני בני אדם לכל אבן ויש בגובהו עשרה טפחים הכל רואים שליטול הגדר כוונתו ורשאי ליטלו מעל הארץ הגדולות והקטנות שנראה להדיא שלצורך אבנים הוא נוטל היה