עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/62

השדות ופשיטא שאסור לזבל שדהו בשביעית וזהו כזורע אמנם אפילו אם אין כוונתו לזבלה אלא שיש הרבה זבל בחצירו ואין לו מקום לפנות ורוצה לפנותה לשדהו אסור שנראה כמזבל שדהו אא"כ עשה צבור גדול של אשפה כשיעור שיתבאר שבכה"ג ניכר לכל שאין זה לשם זיבול דאז מותר דכן הוא דרך עובדי אדמה להכניס הזבל למקום אחד בשדה ועושה שם אשפה גדולה עד שהוא מפזרו בשדה לזבלה (רע"ב רפ"ג) וכן דרך להוציא מקודם האשפות לרה"ר כדי שידרס ברגלי אדם ובהמה ויהיה זבל יפה ואח"כ כונסו לשדהו ועושה אשפה גדולה עד שיגיע העת לפזרה על פני השדה (ר"ש שם): ב ויש להסתפק אם יש בא"י מקומות שהזבל קשה להשרות ואין מזבלין אותן כמו שיש גם במדינות שלנו שהארץ שמינה והזיבול מקלקלה והזבל מוציאין ושורפין אם גם בשם יש כל האיסורים שיתבארו בדיני הוצאת זבלים דהא באלו המקומות ליכא חשדא דזיבול או דילמא לא פלוג רבנן ולאו כ"ע בקיאי בטיב השדות והרואה יאמר שלזבלה הוציא וכן נראה עיקר לדינא (ואע"ג דבירושלמי רפ"ג אומר דלא חשו לעוברין ושבין רק לבני עירו כבר כתב המה"פ שם דוודאי בכל מקום חוששין כדמצינו בפאה ורק בשם שאין החשש רק משום בני עירו שרואין שמוציא מחצירו ע"ש): ג ומ"מ אפילו לעשות אשפה לא בכל זמן התירו וכך שנינו במשנה ריש פ"ג מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות וכו׳ משיקשור המתוק כלומר דזבל מקרי מתוק על דרך סגי נהור מפני שהוא מר מאד רמב"ם) ועוד שהוא נותן מתיקות בהפירות (ר"ש) והזבל כשמתחיל להתייבש מתעבה ונעשה קשרים והטעם משום שקודם הזמן הזה יש שמזבלין שדות וחששו מפני מראית עין בעת ההובלה שהרי מוליכין מעט מעט אבל אחר זמן זה אין מי שיזבל והכל יודעים שמוליך לעשותן אשפתות אשפתות. ודע דבירושלמי שם שאלו אם קודם הזמן הזה דאסור לעשות האשפתות אם רק בשדהו אסור אבל על פתח חצירו מותר או לאו ונראה שיש פלוגתא בזה והורו להיתר ע"ש

והרמב"ם בפ"ב שכתב דינים אלו לא הזכיר מזה כלל וע' בסעי׳ ד': ד ויש בזה שאלה דכיון דלא התירו האשפתות רק אחר זמן זיבול א"כ למה לא התירו לגמרי להוציא אפילו מעט זבל שהרי כיון דלאו זמן זיבול הוא אין כאן חשדא והתשובה בזה דכיון דנחשדו ישראל על השביעית (גיטין נ"ד.) דמטעם זה פסק הרמב"ם בפ"א דנוטע בשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור וכמ"ש בריש סי׳ י"ז לכן החמירו חכמים וסגרו הדרך בהוצאת זבל מועט אף לאחר זמן זיבול דאם יתירו אח"כ יוציא גם קודם הזמן ולא התירו רק באשפתות ולאחר זמן זיבול דבזה לא יהיה קלקול וי"ל דמטעם זה לא התירו גם אשפתות קודם הזמן לבד הטעם שביארנו בסעי׳ הקודם: ה כמה הוא שיעור אשפה וכמה אשפתות מותר שנו חכמים במשנה שם דעושה שלש אשפתות לבית סאה ולא יותר ובכל אשפה לא יהיה פחות ממאה וחמשים סאין של זבל וכ"ש ביותר מזה השיעור דמותר וכך שנינו שם מוסיפין על המשפלות ואין מיסיפין על האשפתות ע"ש ואם יש לו שדה גדולה מכמה סאין יכול לעשות ג׳ אשפתות בכל בית סאה ויראה לי דאם שדהו קטנה מבית סאה יכול לעשות אשפה לשליש סאה ושתי אשפתות לשני שלישי סאה ואם השדה היא סאה ושליש יכול לעשות ד׳ אשפתות וכן לפי ערך זה משם ולהלן ושנינו בירושלמי שם דבשדה של עכו"ם יכול להוציא זבלים בשביעית ורק לא יפרוק בעצמו את הזבל מן הכלים לפזרן על פני השדה: ו תנן התם עושה אדם את זבלו אוצר ופירשו הר"ש והרע"ב דה"פ דאותן ג׳ אשפות לבית סאה יכול לעשות אותם אשפה אחת ולהוסיף עליהם כמה שירצה ולא תימא כמו דאסור יותר מג׳ אשפתות לבית סאה כמו כן אסור הרבה במקום אחד קמ"ל דלא וכן מתבאר מדברי הרמב"ם שכתב הרוצה לעשות כל שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה עושה והרוצה לעשות זבלו אוצר עושה עכ"ל: עוד