|
כב וכן מזהמין את הנטיעות והיינו כשקליפת האילן נושרת מדביקין שם זבל כדי להבריאו שלא ימות האילן וי"א שמושחין האילנות בדבר שריחו רע כדי שיברחו התולעים או שימותו (רע"ב שם מ"ד) וכורכין אותן והיינו שכורכים דבר סביב האילן בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה (שם) ומשמע דבשביעית עצמה גם זה אסור אף שאינו עושה כלום בהאילן וי"א שכורכין הענפים זו עם זו וקושרין אותן למעלה בראשיהן שלא יהו נטושין על הארץ (שם) וקוטמין אותן והיינו לשום בשרשיהם אפר וי"א דשובר הראשים (שם) ועושים להאילנות בתים והיינו כמו גדר סביבו וממלאים עפר והיא שמירה להאילן וי"א שעושים לו סוכה מלמעלה להגן עליו מפני החמה או מפני הצנה (שם) וכן משקין את האילנות עד ר"ה אבל בשביעית עצמה אף להשקות את הנוף בלבד אסור (משנה שם כת"ק): כג וכן סכין את הפגין ומנקבין אותן עד ר׳׳ה והיינו פירות שלא נגמר בישולן סכין אותן בשמן כשהן מחוברין לאילן למהר בישולן ולפעמים מנקבין אותן ומשימין שמן בתוך הנקב וכן יש שמנקבין אותן כדי שיכנסו בהם גשמים (שם מ"ה) אבל פגי ערב שביעית שלעולם לא יתבשלו עד ר"ה של שביעית אלא גמרן תהיה בשביעית |
אסור לסוכן ולנקבן אפילו קודם ר"ה דזהו עבודה בשביל שביעית ולכאורה נראה דזהו רק בזמן המקדש אבל מלשון הרמב"ם שם משמע להדיא דגם בזמה"ז אסור והטעם נראה מפני מראית העין שזה נראה להדיא עבודה בשביל שביעית: כד ובזמן המקדש היה אסור לבנות מדרגות על פני הגאיות ערב שביעית והיינו שחוצבין בהעפר לעשות כעין מדרגות שיהא נוח לעלות ולירד היה אסור זה משיפסקו הגשמים של ערב שביעית מפני שזה נראה כתקון הארץ לשביעית ובזמן המקדש שהיה תוספת שביעית אסור בעבודת הארץ גם זה היה אסור ובזמה"ז מותר שהרי באמת אין זה מעבודת הארץ: כה ויש שנותנים כלל במלאכת ערב שביעית בזמן המקדש והיינו שכל דבר שבשביעית הוי איסור דאורייתא אסרוה בתוספת שביעית וכל שאיסורו דרבנן מותר בערב שביעית (ר"ש ורע"ב רפ"ב) ומ"מ לאו כללא היא שהרי עידור בשביעית הוא מדברי סופרים לדעת הרמב"ם כמו שיתבאר ומ"מ לא התירו באילנות ערב שביעית רק בקשואין ודלועין כמ"ש (תוי"ט) והחמירו בזה מפני שזהו עבודה גמורה בקרקע עצמה (שם) וגם יש חולקין בזה וס"ל דעידור אסור מן התורה: |
יט מה המה המלאכות האסורות בשביעית ובו כ"ה מעיפים:
|
א כתב הרמב"ם ריש פ"א מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת לד' ונאמר בחריש ובקציר תשבות וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה ועבר על ל"ת שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור עכ"ל וזה שהביא קרא דבחריש ובקציר תשבות אע"ג דכבר ביארנו בריש סי׳ י"ח דאנן קיי"ל כר׳ ישמעאל דאמר דמקרא זה הוא לשבת בראשית מ"מ הביאו הרמב"ם לפי פשטא דקרא ועיקר העשה הוא מן קרא דושבתה הארץ שבת לד': ב כתיב ובשנה השביעית וגו' שדך לא תזרע |
וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור והך זמירה ובצירה מיותר הוא דזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה כמו באבות מלאכות של שבת ולמה פרטם רחמנא אלא לומר לך דרק על ד׳ מלאכות אלו חייביה רחמנא מלקות ולא על שאר עבודות שבשדה ושבאילן (מ"ק ג׳.) ולכן אע"ג דבתורת כהנים מרבה לכל המלאכות מקראי כמו ניכוש ועידור וכיוצא בהן זהו אסמכתא בעלמא מדרבנן ואין לוקין אותו אלא מכות מרדות (שם). ודע דאע"ג דבתורה כתיב רק כרם מ"מ ה"ה לשארי אילני מאכל (רמב"ם שם) ומפני שבא"י רוב נטיעתם כרמים ובנזקין כתיב כי יבער איש שדה
|
