עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/55

דין אחר להם כמו שיתבאר וז"ל הרמב"ם שם היו מג׳ ועד תשעה וראויים לעשות ששים מנה חורשין כל בית סאה בשבילן ואע"פ שיש בהם מי שאינו ראוי לעשות עכ"ל ואע"ג דבג׳ בעינן שכולם יהיו ראוי לעשות כמ"ש בסעי' ט׳ מ"מ בכאן שבצירופן א"צ רק מה שהג׳ עושין מה לנו אם מקצתן לא יעשו: יג ודע דבירושלמי שם איתא על משנה זו רב ביבי בשם ר׳ חנינא ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים זעירא אמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעים ופי׳ הראב"ד שם דרב ביבי קאי אג' אילנות שכל אחת תעשה שליש כמו שנתבאר וזעירא קאי על תשע אילנות שכל אחת מחוייבת לעשות חלק תשיעית ולכן השיג על הרמב"ם במה שפסק אע"פ שיש בהם מי שאינו ראוי לעשות ע"ש ולענ"ד נראה דא"א דרב ביבי קאי על ג׳ שהרי זה מפורש במשנה דאפילו שנים עושים ואחד אינו עושה אינו מועיל אלא דגם רב ביבי קאי אתשע וה"פ ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים כלומר כמו דבג׳ אילנות צריכה כל אחת לעשות שליש כמו כן בתשע צריכים כל שלשה לעשות שליש וכן בפחות מתשעה צריכים לחלוק על ג׳ חלקים כמו בג׳ אילנות ור׳ זעירא חולק עליו דא"צ לדקדק בזה כמו בג׳ אילנות אלא בלבד שלא יפחות מחשבון מתושעים כלומר שבכולל התשעה יהיה החשבון כמו בכל השלשה ואין מקפידין על כל אחת ביחידית ופסק הרמב"ם כזעירא ולכן פסק דאין קפידא אם יש בהם אינם ראוים (ועכ"מ ומה"פ שנדחקו בזה ולענ"ד פשוט הוא כמ"ש): יד היו עשרה ומעשרה ולמעלה דין אחר להן כמו ששנינו במשנה שם היו עשרה ומעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן ואח"כ במשנה ו׳ שנינו עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה ומשמע דשני דינים הן וכן הרמב"ם העתיק שני הדינים ורק בעשר נטיעות כתב שדבר זה הלכה למשה מסיני ע"ש ודבר זה מפורסם בש"ס עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני:

טו ונראה דה"פ דבעשרת אילנות זקנים או יותר מעשרה חורשים כל הבית סאה עד העצרת אפילו אינם עושים כהשיעור שנתבאר ונטיעות ילדות דין אחר להם לגמרי דבפחות מעשרה אינו כלום שאינן חשובין כלל וכן אם הם יותר מעשרה אינו כלום דלמיעקר קיימי (רא"ש) אמנם בעשר נטיעות קילא מאילנות זקנים דחורשים עד ר"ה מהלכה למשה מסיני דמשום שהן ילדות אם לא יחרושו עד ר"ה יתקלקלו (שם) ולכן אין בהם אפילו תוספת שביעית דל' יום (והמפרשים לא ביארו בזה אך בוודאי כן הוא ולכן חלקן התנא וכן הרמב"ם לשני דינים ומה שבזקנים ביותר מי' אין עומדין ליעקר מפני שכבר הושרשו יפה יפה ובתוספתא פ"א שנינו מה בין זקנה לנטיעה זקנה עד עצרת נטיעה עד ר"ה ע"ש): טז תניא בתוספתא פ"א (כת"י הובא בפ"מ הל׳ ה') זקנה נראית כנטיעה הרי היא כנטיעה ונטיעה נראית כזקנה הרי היא כזקנה מה בין זקנה לנטיעה זקנה עד עצרת נטיעה עד ר"ה זקנה מעין ג' ונטיעה מעין עשרה (כצ"ל והשאר נמחק) וגרסינן בירושלמי (הל׳ ה׳) תני נטיעה מעין עשר וזקנה מעין שלש איתא חמי נטיעה שהיא נראית כזקנה את נותן לה כזקנה ואת אמרת נטיעה כעין עשר אמר ר' חונה מהו מעין עשר שאין נטיעה מעין שלש שלא תאמר שלש נטיעות שהן עושות כעשר שאינן עושות ודכוותה שלש זקנות שהן עושות כעשר שאינן עושות לפום כן צריך מימר נטיעות מעין עשר עכ"ל הירושלמי וה"פ דמקשה דמקודם אמר דנטיעה הנראית כזקנה נותן לה כזקנה ואיך אמר אח"כ נטיעה כעין עשר דווקא ומתרץ דוודאי נטיעה שנראית כזקנה יש לה דין זקנה אלא מהו שאמר מעין עשר זהו בנטיעה שאינה נראית כזקנה אלא שיש ג' נטיעות שעושות השיעור של ששים והייתי אומר דשלש נטיעות העושות כעשר שאינן עושות וחורשין עד ר"ה כמו שאתה אומר בזקנים דשלש עושות כעשר זקנים שאינן עושות שחורשין עד עצרת קמ"ל דבנטיעות לא מהני עושות כלל כיון שנראות נטיעות אבל אם נראות כזקנות יש לה דין זקנות מפני שהרואה יסבור