|
מותר בלקט שכחה ופאה ומעשר עני שלה והלוקח אסור בהן אע"פ שעדיין לא נתן דמים ואפילו לוה המעות ולקחה ה"ז אסור במתנת עניים דאף שעדין לא קנה כפי עיקר הדין וגם הוא עני שהמעות לוה מאחרים מ"מ שמו על השדה והוא כבעל השדה ואסור לו ליטול הימנה המתנות ודווקא כשמכר לו השדה עם הפירות אבל אם מכר לו אחת מהן שניהן אסורין דלזה אני קורא שדך ולזה אני קורא קצירך ושניהם כבעלים ואם עשה כן ונטל אחד מהן ה"ז גוזל את העניים (ירושלמי פ"ה דפאה הל׳ ה'): יח מעשר עני אין מוציאין אותו מא"י לח"ל וכך שנינו בספרי שנאמר והנחת בשעריך ונאמר ואכלו בשעריך ע"ש כלומר שיאכלוה דווקא בא"י ואף שאין בה קדושה מ"מ צותה התורה לעשות כן ותניא בתוספתא דפאה (פ"ד הל' |
ט"ז) מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב ואין משלמים ממנו את הגמולים (למי שגמל לו טובה דהוה כפריעת חוב) ואין פודין בו שבויים ואין עושין בו שושבינות (ב"ב קמ"ד: דהוי כחוב) ואין נותנין ממנו דבר לצדקה אבל משלחין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיע (כדי שלא יוציאו לח"ל) ונותנין אותו לחבר עיר בטובה עכ"ל כלומד בטובת הנאה וכ"כ הרמב"ם ספ"ו וטעם כל אלו לפי שהתורת נתנה מעשר עני רק לצרכיו של עני דהא דכתיב ואכלו בשעריך לאו דווקא לאכילה דה"ה לשאר צרכיו אלא אורחא דמילתא נקיט קרא אבל לא לפרוע חובותיו אמנם מה שנותן בדרך גמילות חסד או לחבר עיר בטובה כיון שאינו מוכרח לזה הוי כצרכיו וע' ביו"ד ס"ס רנ"ג דגם מצדקה אין יכולין בעלי חובות להפרע: |
בס"ד סליק הל׳ לקט שכחה ופאה פרט ועוללות ומעשר עני.
הלכות שמיטה ויובל
טו כלליות דין שמיטה ואם בזמה"ז מן התורה, ובו י׳ סעיפים:
|
א. מ"ע מן התורה בא"י להשמיט מעבודת הארץ אחת לשבע שנים כדכתיב בפ׳ משפטים ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו׳ ובסיני נאמרה מצוה זו בכלליותיה ובפרטיותיה כדכתיב בפ׳ בהר סיני (ת"כ) וכל התורה נאמרה כלליותיה ופרטיותיה מסיני (שם) וכמה גדולה מצוה זו ולהיפך כמה גדול עונשה שהרי בהתוכחה דבחוקותי פרטה התורה עונשה בפ"ע כדכתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו׳ כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה וגו׳ ושנינו בת"כ שם אז תרצה הארץ אני אמרתי לכם שתהא זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי היא ואתם לא עשיתם כן אלא עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטים שהיא חייבת לי עכ"ל התורת כהנים. ועל עון השמיטה גלות בא לעולם (אבות פ"ה) ושמירת |
שביעית מביאה ברכה כדכתיב וצויתי את ברכתי לכם וגו': ב מאימתי נתחייבו ישראל בשמיטין ויובלות לאחר י"ד שנה משנכנסו לא׳׳י וכיבשו וחילקו כדתניא בת"כ כי תבואו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ ארץ המיוחדת וכו׳ מניין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות וכו' יכול יהו חייבים בשמיטה ת"ל שדך שיהא כל אחד ואחד מכיר את שדהו וכו' נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש וכו׳ לארבע עשרה שנה נתחייבו במעשרות התחילו מונים לשמיטה לעשרים ואחת עשו שמיטה לששים וארבע עשו יובל עכ"ל הת"כ: ג ואם שביעית בזמה"ז בא"י מדאורייתא או מדרבנן יש בזה פלוגתא דרבוותא כמו שיתבאר ובירושלמי מצינו בכמה מקומות שהוא מדרבנן
|
