עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/45

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שובעו שנאמר ואכלת בשעריך ושבעו עכ"ל ונותן לאו דווקא אלא כלומר שיניחנו ליטול כל כך ויותר לא יניחנו דאל"כ יטול אחד הכל ואין זה דומה ללקט שכחה ופאה דהעניים יודעים הזמן ורובן באים משא"כ במעשר עני דאין הזמן ידוע בהכרח לראות שלא יארע שאחד לא יטול כלל ואחד יטול הרבה (כנלע"ד):

ח ואח"כ בדין י"ב כתב בד"א שאינו נותן לעני אלא כדי שבעו בשדה אבל אם היה המעשר בבית -מחלקו לכל העניים אפילו כזית כזית שאינו מצוות ליתן כדי שובעו אלא בשדה שהרי אינו מוצא שם ליקת שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו באו איש ואשת לבית נותנין תחלה לאשה ופוטרין אותה ואחיכ לאיש עכ"ל ודווקא בבית אבל בגורן אין חולקין לאשה כלל דגנאי לאשה להיות בגורן מפגי חשש יחוד (כ"מ ביבמות ק׳, ע"ש ו5"ע להא גם בקרא לגורן כתיב ולאלמנה ו5*ל לזהו מדרבנן ואולי נזה יש לבאר לברי רש"י שם שכתכ מעשר עני אינו מתחלק אלא כתוך הבית טכיל והוא נגל הספרי ושיס נדרים שם אלא כוונתו על אשה ודע שמ"ש הרמנ"ם שהרי אינו מוצא ליקח מעמא לקרא קאמר ולו"ק):

£ כמה הוא כדי שבעו בחטים לא יפחות מחצי קב בשעורימ קכ וכן כוסמין וגרונרות כן כתב הרמב"ם שם אבל במשגת דפאת פ׳"ת שגינו קב וחצי כוסמין ודבילה והם תאגים אחר שדרסום בעיגול ונמכרים במשקל לא יםתות ממשקל כ"ה סלעים ויין חצי לוג שמן רביעית אורז רובע הקב ירק ליטרא והוא משקל ל׳י׳ה דינר חרובין ג׳ קבין אגוזים עשרה אסרםקין המשה דמונים שנים אתרונ אחד ושאר כל הסירות לא יפחות מכדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות ואם לא הית לו רק דבר מועט והעגיל מרובין ואיגו מגיע לכל אחד כפי השיעורין שבארגו גותן לפגיהם :מה שיש לו והן מחלקין ביניהן וגדאה דה"ה אם מבקשין אותו שיחלק להם יכול לחלקן:

  • .נתבו רבותינו ג<.י החום׳_בחולין (קל"א. ל"ה


יש) דדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אפילו בא עני ולקחו מוציאין מידו ודבר שאין בו טובת הנאה לבעלים לקחו אין מוציאין מידו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושאלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין ואם היה צריך ליתנו לתובעו הוה ממון שיש לו תובעין עכ"ל ולפ"ז במעשר עני המתחלק בגורן כשבא עני לבקש ממנו יכול לומר לא אתן לך אלא לאחר והא דכתיב ובא הלוי וגו׳ והיתום וגו׳ ואכלו היינו שיטלו מעצמם וזה ששנינו אין פוחתין לעני בגורן דמשמע שהבעה"ב נותן להם זהו כשרצו בזה העניים והבעה"ב ולפ"ז יראה לי דהמעשר עני שבגורן צריך להיות בשדת דומיא דלקט שכהה ופאה וזה שאמרו בגורן היינו בגורן פתוח או שהגורן הוא בשדה עצמו ולא בבנין הסגור כגרנות שלנו דאל"כ איך יקח העני בעצמו אחרי שהבעה׳׳ב אינו מחוייב ליתן לו דווקא ואפשר דמותר לסוגרו אך כשיבואו עניים שרצונו ליתן להם יפתח והם באים ונוטלין וכן נראת עיקר דאל"כ לקתה מדת הדין דמי שהוא אלם יקח הרבה והחלש לא יטול כלום אלא צריכים הבעלים להשגיח על זה וכשיטול העני שיעורו יכול לעכב עליו שלא יטול עוד יותר (כנלע"ד):

יא ודע שבמשנה שם שנינו דמדת זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים ופירשו (הרמב"ם והרע"ב) דכל מי שמחלק מעשר עני בגורן בין כהן בין לוי ובין ישראל לא יפחתו מליתן לכל עני כמדה זו שנתבאר בחטים חצי קב ובשעורים קב וכו׳ ואינו מובן מאי קמ"ל וצ"ל דקמ"ל דאע"ג דבקרא דמעשר עני כתיב לוי ג׳׳כ כדכתיב ובא הלוי והגר וגו' והייתי אומר דהוא בעצמו מלוקחי מעשר עני וכ"ש כהן וכיון שכן לא יתן לאחרים ואף כשיתן לא יתן כשיעור שנתבאר קמ"ל דאינו כן דהא גם העני כשיש לו שדה מחוייב ליתן מעשר עני כמ"ש בסעי׳ ה׳ ובאמת הך לוי דכתיב מיירי בלוי עני ולא מפני שהוא לוי אלא מפני עניותו (וכ"מ מרש"י ר"ה י"ב: ד"ה או) והיינו כשהוא עני דע"פ רוב הם עניים כיון שלא נטלו חלק בארץ (רש"י שם) ועוד