עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/40

הלכות פאה םימן יג השלח[ ואע׳"ג דהעני איגו זוכה עד שיגיע לידו כמ׳-^ בס"ם ג׳ מ"מ שייכים לכלליות העניים רק כלי עגי בפרטיות איגו זוכה כל זמן שלא yya לידו וזהו ממש הדין שכתבנו בלקט בם"ם דן׳ שבנשירת רובו געשה לקט וגם כאן הכוובןד בנשירת רובו כמו בשם ע"ש היטב: ףן יש מי שמסתפק כיון דפרט ועוללות איבר גיהג רק בכרם ולא בשארי אילנות וכרם ל** הוי רק בחמשה גפגים כמבואר בם"ד דכלאינש אם גוהג גס בגפן יחידית דלא גקרא כרבן (תוס׳ אניש) ולי אין סםק בזה והרי גם בכלאיש כתיב לא תזרע כרמך כלאים ואטו אין דין כלאים בגפן יחידית רק דשיעור יגיקת לא הרי כמו בכרם כמבואר שם וה"ג כן הוא והתורה שדיברה בכרם הכווגה מין כרם כלומר גםגים והרי כמה דברימ שמבטלין שם כרם כמו כרס שתרב ואין בו ללקט עשר גסנים לבית סאה כמבואר שם פ"ה וכיוצא בזה האם גאמר דאין בהם כלאים וסרט ועוללות ואין שום ספק בזה אך מטעם אחר יש לפטור ויתבאר בסעי׳ ט׳ין: £ זמורה שהיה בה אשכול ובהיחור של הזמורה והיא נקראת בלשון המשגה ארכובה יש בה עוללות אם נקרצת עם האשכול ביחד הרי היא של בעל הכרם דהזמורה מצילתה כמו שבולו! שבקציר וראשה מניע לקמה בסי׳ ח׳ סעי׳ n ע"ש ואם לאו הרי היא לעניים (יסייושי דנקי5ת מס האשכול ג"כ הכוונה שיכיל לתוסם1 שניהס כילי ולקורצןז: וי כדם שכולו עוללות הרי הוא לעניים שנאמר וכרמך לא תעולל אפילו כל הכרם עוללות וכן גרגר יחידי כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו (רע"ב פ" ז מ"ד) שייך לעניים יאין פרט ועוללות אלא בכרם בלבד: יא ואין בעל הכרם חייב לבצור העוללות וייתכן לעניים אלא העניים ב!צרין אותן לעצמן ואין העניים זוכין ליקת פרט ועוללות עד שיתחיל בעל הכרם לבצור כרמו שנאמר וכי תבצור כרמך לא תעולל וכמה יבצר ויהיו זוכין בהן ג׳ אשכולות 38 ערוך בעלים במתנות עניים שאני דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו כמ"ש גבי לקט בסי׳ ח׳ סעי׳ י׳"א ע"ש: ך איזהו כתף דהנה השרביט האמצעי של האשכול מחוברים בו אשכולות קטנות הרבה וכשהן שוכבים זה על זה כמשא שעל כתפו של אדם הוא נקרא כתף אבל כשהן מחוברין לשרביט אחד לכאן ואחד לכאן אין כאן כתף ונטף הן הגרגרים של הענבים המחוברים בסיף השרביט שרגילים להיות תלויות שם ענבים הרבה ועל שענביו גוטםות למטה גקרא גטף ועוללות מקרי שאין להן כתף ונטף והן כעוללים לפני הנדולים וספק מקרי כשהאשכולות הקטנית התלויות בשרביט נראות כמו שוכבות זו על זו ואין שוככות יםה דהוה ספק אם מקרי כתף אם לאו (הרעיב וכן נראה מהריש ופי׳ זה מסכים כפי התוספתא והירושלמי פיז הינ עיש): ן והרמב"ם שם כתב איזהו כתף פםיגין המחוברין בשדרה מהו שרבימ האמצעי) זו על גב זו גטף עגבים המחוברות בשדרה ויורדות והוא שיהא כל הענבים שבעוללות גוגעין בפס ידו וכו׳ עכ"ל וזהו בירושלמי שם וה"פ דעוללות לא הוה אא"כ הענבים אינם מלאים הרבה זה בתוך זה באופן שכל הענבים כשיניהם על פס ידו לא יגעו כולם בידו דרק החצונות יגעו ולא הפנימיות אבל כשאיגם רק היקף אחד חצון הרי כולם יגעו בסם ידו (יהראביר השיג עליו ממאי למקשה שם מעשה ששקלו עוללות שנע ליסרין ואיך יכניסו י.פס היל ומתרץ שאס נתנם טל גגי מילא שכולם יגעו נמנלא מיש אינה השגה כלל להכוונה אחת היא שיהו רק הציניות אלא אם גליל בכמותו לא יגעו בטבלא לבילו לא יכניסו איל ברוב עננים שבזמניני איני כן ילכן נקיט הרמביס כפי הלשין הקולם יעמ"ש ככימ ובמהיפ והכל אחל וכמיש ולויק): ץ שנינו במשנה שם המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר ה׳יז גוזל את העניים כלומר דכשיעשה כן לא יפול הפרט ואמרו על זה בירושלמי הדא אמרה פרט בגשירתו קדש כלומר דשייך לעניים קודם שנפלו על הארץ דאל"ב למה לא ינית הכלכלה תחתיו (רא"ש)