אילן זה דבזה ניכר ששכחו ואין זה עגץ כלל להתחיל ולא התחיל דזית נטופה מיש ראיה לזה מחמשית יששית שנתבאר בסי׳ ייא סעי׳ ייא עיש ודו"ק) (עתוייס ספיז שנחקשה בלכרי הרעיכ לכל גפן חשיב אומן ואסור לשוב מאומן לאומן ופי׳ לזהו שורה והקשה
דבסיו מגואר דא'5 מאומן לאומן עיש ותמימי להתם בתבואה שפיר מקרי אומן שורה של עמרים אכל נגפנים כל גפן מקרי שורה מפני שיש כה ענפים ודליות הרכה וכשיעבור מהגפן הוי שכחה ולא ירלתי לסוף לעתו עיש ודייק):
יג דיני פרט ועוללות ובו כ"ח סעיפים:
א כבר נתבאר בסי, א׳ דבכרם יש ד, מתגות לעניים פרט ועוללות שכחה ופאה ופרט הוא במקום לקט בתבואה ונתוםף בה עוללות וזה מפורש בתורה בפי קדושים וכרמך לא תעולל וסרט כרמך לא תלקט וגר והא דכתיב בס׳ תצא כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך זהו בשכחה כמ"ש שם ואם לא נתנן לעניים בשעת בצידה נותנן את"כ ואם איבדן או אכלן לוקה ולא מהני תשלומין כמו שבארנו שם בפאה ובשארי מתנות עניים ע"ש (יסרמ הוא הגרגר הנופל כמו שתרגם אונקלס ונתרא לכרמך וניל לפרס הוא כמו פרל לאותיות לטלנית חחחלפים שנפרל מן האשכול ואין לו לוחה במקרא ומזה הוא לשין סרט יכלל לפרמ הוא מה שנפרל מהכלל וכקורקו כחב לשין פרס ודוחק):
ב. איזהו פרט זהו גרגיר אחד או שני גרגרים הנפרטים מן האשכול בשעת הבצירה וכמו דבלקט שני שבלים לקט ג׳ אינם לקט כמ"ש בפי׳ ח׳ משום דכתיב לעני ולגר כמו כן בפרט ג׳ גרגרים אינפ פרט כשנפלו בבת אחת ושייכים לבעה"ב וכמו דבלקט בעיגן שיפלו מידו או ממגלו דרך קצירה לא ע"י סיבה כמ"ש שם ה"ג בפרט כן הוא והייגו אם היה בוצר וכרת את האשכול והוםבך בעליו ונפל לארץ וגפרט איגו פרט וכן כל כיוצא בזה כגון שהכהו קוץ ונפל לארץ דכל שלא מעצם הבצירה איגו םרטולמדגו זה מלקט של תבואה כמו שבארגו שם דגפקא לן מקרא (•ובמשניות התלשים כפי׳ מלאכת שלמה כחב נשם הריש שיריליו לילפינן לכאן כתיכ פרפ ועוללות בחל קרא ובתצא כתיב כי תבצור כרמך לא תעולל ונו׳ מה עוללות בשעת בצירה אף סיס כן למעוטי אם נפרס מחמת לבר אחר):
ג. וכתב הרמב׳י׳ם בפ"ד דין ט"ז היה בוצר ומשליך לארץ כשמפנה האשכולות אפילו חצי אשכול הנמצא שם הרי הוא פרט עכ"ל ויש שם נירפא שמוסיף לומד וכן אשכול שלם שנפרט שם הרי הוא פרט עכ"ל וצריך ביאור. והנה בירושלמי (פיו הל׳ ל׳) במשנה דשכחה אומד ר"א בשם ר׳ חייא רבת חצי אשכול פרט תני ר׳ חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט ופריך והתנן שני גרגרים פרט ומתרץ ר׳ אמי בקוצר ומניח תחת הגפן עכ"ל ונלע"ד דה"ם דוודאי בשעת בצירה משום עצם דין פרט איגו אלא בשגי גרגרים ולא בשלשה וכ"ש חצי אשכול ואשכול שלם אבל כשקצרן והגיחן תתת הגפן ושכחן אפילו חצי אשכול או אשכול שלם הוי כסרט כלומר מפגי דין שכחה שהרי גם בכרם יש שכחה ולכן אסמכיה לדין שכחה וקורא לזה פרט כלומר כפרט והרמב"ס פסק כר׳ חייא דאפילו אשכול שלם הוי כפרט אבל האמת הוא שכחה וכמו דבתבואה יש שכחה במחובר כמו קמה ושכחה בתלוש בעומרים כמו כן בגפגים שכחה במחובר ששכח גפן במחובר ושכחה בתלוש ששכח אשכולות וג"ל דכשם שג׳ עומרין לא הוי שכחה כמו כן גי אשכולות (כנלעיד):
ד. איזהו עוללות שנינו במשגה (פ"ו מ"ד) כל שאין לה לא כתף ולא גטף ויתבאר בסעי, הבא מהו כתף וגטף ח"ל הרמב"ם שם איזהו עוללות זד אשכל הקטן שאיגו מעובה כאשכול שאין לו כתי ואין עגביו גוטפית זו על זו אלא מפוזרות יש לה כתף ואין לה גטף יש לה גטף ואין לה כתף הרי היא של בעל הכרם ואם ספק לעניים עכ"ל דאע"ג דכל ססק בממון אוקמא בתזקת־ בעלים
