שואל אם היה זה העומר גדול ומחציתו עימר ומחציתו לא עימר אם ג"כ נדון בשורה של מזרח ומערב ולא הוי שכחה והנה בעימר צדו החצון שהוא לצד השדה והפנימי הוא לצד העומרין של מזרח ומערב פשיטא דלא הוי שכחה וכן אם עימר מחצה העליון והניח התחתון שהולך ביחד עם עימרי מזרח ומערב אמנם אם עימר צד הפנימי מה שלצד העומרין ועתה הוא מופלג קצת מעומרי מזרח ומערב וכן כשעימר מחצה התחתון והניח העליון ותמכו ביתידות מהו שידונו כשורה וכיון דהוי ספיקא דדינא יד בעל
השדה על העליונה או אפשר דהוי כספק לקט דשייך לעניים ועמ"ש בסי׳ י' סעי' ד׳ והרמב"ם ז"ל לא הביא זה כלל:
יג. ודע דבמשנה שנינו זה הכלל כל שהוא ב^3 תשוב שכחה ושאינו בבל תשוב אינו שכת!7 וידוע דבש"ם אומר בכ"מ זה הכלל לאתוי* פאי ולכן כתבו רבותינו בעלי התום׳ (ב"מ י"א.* דזה הכלל לאתויי קרן זוית עכ׳יל יפירש* המפרשים דאפילו מלפניו דאינו שכחה jd"o בקרן זוית הוי שכחת (מהרשיא ומהר"ם שי"ף):
יב יש שהאינו שכוח מציל את השכוח ובו ט"ו סעיפים:
א. תנן בפ"ו (מיח) הקמה מצלת את העומר ואת הקמה העומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינו שכחה אפילו קלח אחד עכ"ל המשנה וה"ם אם שכח עומר והיה בצדו קמה שאיגה שכוחת מצלת גם על העומר השכוח דכתיב כי תקצור ושכחת עומר דווקא עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמת (ירושלמי):
ב. וכן אם שכח קמה ויש בצידה קמה שאיגת שכוחה וראשי השבלים מחוברים זל"ז מצלת האינה שכוחה על השכוחה דכיון דמרבינן שכחת קמה מהך קרא דבשדה כמ"ש בסי׳ ט׳ סעי/ ד׳ ובשדה כתיב בהך קרא ממילא דחד דינא אית להו אבל עומר שאינו שכוח אינו מציל לא עוטר השכוח ולא ק:זה השכוחה ולמר. לא דרשינן ג"כ עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו עוטרין דלא רמי דקמה המחוברת לא קרינן בה בשדה אבל עומרין התלושץ הרי תחתיהם ש(שם):
ג. הקמה שהצילה את העומר כמו שנתבאר אם את׳"כ שכת גם הקמה מסתפק בירושלמי (שם ונסיה הי•:) אם העומר שנצולה מן הקמה אס 0צלת אח"כ את הקמה ולא איפשטא ונראה דשיין לעניים כרין ספק לקט אבל העומר הניצול
מקודם שייך לבעל השדה (מלעיל) והרמב"ם הזכיר זה:
ד. הקמה המצלת את העומר זהו דווקא כששניתן מין אחד חטין או שעורין וכיוצא בזה אכל מין על שאינו מינו אינו מציל וכן דווק* כששניהם של בעה׳יב אחד אבל אם הקמה של אחד והעומר של אחר אינו מציל וכן קמת וקמה הדין כן דהא דדרשינן עומר שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו קמר. בעינן דומיא דקציו" שהוא מין העומר ובעה"ב אחד ולא מין אחך- ולא בעה"ב אחר:
ה. כבר נתבאר בסי׳ י׳ דעימי שיש בי סאתי^ אינו שכחה דכתיב ישכחת עימר ילא גדי,0 ובאילן נתבאר שם בסעי׳ ז׳ דדעת הרמב׳-^ דנם בסאתיס יש לו שכחת ושם בארנו טעמו על דבר אמנם באילן יש עני1 אחר דלא היי שכתת אף אם שכחו והיינו דאם אילן זה ששכחי nn אילן חשוב וידוע ומםויימת בין האילנות פסג» שעושה סירות הרבת יותר משארי אילנות w שהיה זית ונוטף שמן הרבה או אפילו שבעצמ שוה לשארי אילנות רק שעומד במקום מסויימ כגון שעומד בצד הגת או בצד הפרצה בכל אלי אפילו אין בו סאתיס לא הוי שכחה חתך ששניגו במשגה ריש פ"ז כל זית שיש לו שס בשדה וכר אין לו שכתה םטעפ שיתבאר בם"ד* וז"ל
