עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/35

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

ץ 83 העלחן הלכות פאה םימן יא ערוף היתה ראויה להצטרף לשורה שממזרח למערב ואינה שכחה נם אזד׳כ לא תיעשה שכחה ופשיט לה דהוי שכחה ע"ש והרמב"ם לא הזכיר זה: יי עוד איתא שם עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכת את הרביעי אית תנא תני אם נטל את החמישי ה"ז שכחה אית תנא תני אם שהה ליטול את החמישי ה"ז שכחת אמר ר׳ בון בר חייא מאן דאמד נוטל את החמישי כשיש שם ששי מאן דאמר אם שהה ליטול את החמישי כשאין שם ששי עכ׳י׳ל כלומר דאם יש ששה עמרים אז לא הוי רביעי שכחה אלא דוקא כשנטל את החמישי והוה על הרביעי בלא תשוב אבל כל זמן שלא נטלו אע"ם שעומד אצלו וכבר עבר מהרביעי מ"מ אין בו משום בל תשוב דאמרינן דהשלישי הוא סוף שורה ויעשה שורה אחרת ויתחיל מהששי ויטול הששי והחמישי והרביעי אבל כשאין כאן רק חמשה עמרים ופחות מנ׳ לא הוי שורה לפיכך אע"פ שעדיין לא נטל את החמישי הוי הרביעי שכחה כיון שעבר מעליו ועומד אצל החמישי והיה לו פנאי ליטלו ואע"פ שלא נטלו הוה על הרביעי בבל תשוב: וא וכ"כ הרמב"ם בפ"ה דין ו׳ וז"ל הנוטל עומר ראשון ושני ושלישי ושבח הרביעי אם היה שם ששי אין הרביעי שכחה עד שיטול החמישי ואם היו חמשה בלבד משישהה כדי ליטול החמישי הרי הרביעי שכחה עכ"ל ולא ביאר הטעם דפשוט הוא כמ"ש וכוונתו נ"כ כשעבר מהרביעי ועמד אצל החמישי ושהה כדי נטילת דאם עומד עדיין אצל הרביעי אפילו שהה הרבת פשיטא שאינו שכחה ולא הוצרך לבאר זה דפשוט הוא: יב עוד אמרינן שם בירושלמי היה עוטר אחד גדול עימד צד החצין בצד הפנימי נדון בשורה עימר צד הפנימי בצד החצון מהו שידון כשורה עימד צד העליון בצד התחתון נדון בשורה עימר צד התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה עכ"ל ונשאר בתיקו וה"פ לענין מת שנתבאר בעומר שכנגדו מוכיח דלא הוי שכחה משוס שהניחו כשיעמוד מזרח ומערב ולזה שואל בקמה וסיים בעומר ועוד למה לפניהן שכחה נאמר נ"ב שיהא ראש שורה ממזרח למערב וי"ל בדוחק דעל שנים שיסכימו יחד בזה אין לומד כן וכבר השיגו הראב"ד ע"ש (והכימ פרח לתרץ ואין הלנריס מבוררים וצמה ביחיל לא נאמר בלאחריו שכיונתו לעשוחו נשורה שממזרח למטרב ו5"ע): ךן והגה לפי׳ הרמב"ם הות ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח דבר אחד כמו שפי׳ בפירושו וז"ל סדר המשנה היה ראוי להיות כך העומר השכוח ראש שורה שכננדו מוכיח אם שכוח הוא אם אינו שכוח עכ"ל אבל יש מרבותינו שפירשו ששני דברים הם כפירושינו הקודם (ר"ש ורעיב) ושנים שהתחילו וכו, מיירי בשורה אחת ולאחריהם אינו שכחה לפי שכל אחד סמך על חבירו ועוד דאין שכחה אלא ממקום שמחחיל ולא כשלא התחיל בו ומשנה דיחיד שהתחיל וכו׳ מיידי בעשר שורות וזהו ביאור על העומר שכנגדו מוכיח ולאחריו מקרי שהניח באמצע ועבר עליו והוי בבל תשוב ולפניו מקרי בסוף השורה ולא עבר עליו והניחו על השורה שממזרת למערב ע"ש ותמיהני דמה צריך להשורה השנייה שממזרח למערב כיון שלא עבר עליו הרי אין זה בבל תשוב וצ"ע (והתריע ועול מפרשים האריכו ומרחו הרנה ונלחקו מאל והמחוור כפירושינו הקולם דהמשנה לא ביארה כלל הך לעומר שכנגלו חיכיח וביאור זה הוא בתוספתא כמו שבארנו כסיל והיאב"ל האריך ג"כ בזה וללבריו ראשי שורות וכו׳ ג"כ לבר אחל הוא

  • ק בשורה ראשונה יש עומר שכנגלו מוכיח מיש ובמשנה

ליחיל שהתחיל מסכים לביחיל אין שכחה רק אם לילג ולא בראש ולא בסיף עיש> t ^ ודע דהירושלמי אחר שהביא התוספתא דעומר שכננדו מוכיח כמו שבארנו אומר הירושלמי עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה כלומר דהתוםפתא אומרת דכשעימר צפון ודרום ושכח אחד אינו שכהה מפני שדעתו לערמה בשורה שמן מזרח למערב כמ"ש ולזה שואל איך הדין אם עימד את"כ שורת ממזרח למערב ושכתת גם עתת מי אמרינן דעתה הוי וודאי שכחה או דילמא כיון דבפעם ראשון כששכחת