עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/144

עתך הלכות יובל םימן מז השלח[ ועוד דהוקשה עבריה לעברי ואם מת האדון אינה עובדת את הבן כמו נרצע ועל זה אכרה תורה שם ואף לאמתך תעשה כן וכן מגרעת מפדיוגה ויוצאה דזה מפורש אצלה והפדה ואש גתייקרה או הוזלה הולכין הכל לטובתה כמו בעבד וכן אם כתב לה שטר שיתרור ומתל לה על השאד הוה מחילתו מחילה ויצאה חנם אין כסף והטעם ששוותה תורה כמכרוהו ביד לפי שגם היא נמכרת בע"כ דאב כמו העבד שב"ד מוכרין אותו בע"כ וזהו שדקדקה תורה כי ימכר וגר העברי או העבריה כלומר ששגיהם בע"כ ולמה אינה עובדת את הבן בנרצע מפני שבה ליכא רציעה והתורה חסה עליה לרכות שנותיה שתעבוד לאדון שלא הורגלה עמו עד עתה: יא עוד יש יתרון לאמה העבריה ביציאתה על העבד שהיא יוצאה בסימגי גערות שאס הביאה שתי שערות בהשלמת י"ב שגים לחייה ונעשית נערה יוצאה לחירות חנם בלא כסף ואפילו זה היה למחרת מכירתה אבד האדון הכסף והיא יוצאת לחירות שנאמר ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד ובאה הקבלה שזה הוא הבאת סימני נערות ותוזרת לרשות אביה עד שתתבגר וזהו ששה חדשים אחד זמן הבאת סימגימ וכשתתבגר יוצאת גט מרשות אביה לגמרי ונכנסת לרשות עצמה ואם היא איילוגית שאין לה סימגי גערות הרי היא יוצאה מקטגותה לבגרות לזמן כ׳ שגה או רוב שגותיה כמ"ש בםעי׳ ג,: יב הא דכתיב לא תצא כצאת העבדים פירושו דאיגה יוצאת בראשי איברים כעבד כגעגי דכשהאדון מסיל לו אהד מאיבריו יצא לחירות אבל היא איגה יוצאה בזו שהםיל לה שן או סימא לה עין וכן עבד עברי איגו יוצא בזה דהוקשו שגיהם יתד וזה שכתבה תורה אצלה משום דהייתי אומר דבושת האשה מרובה הרבה יותר מאיש והייתי אומר דתצא לחרות קמ"ל דאיגו כן וא"כ כ"ש בעבד עברי אלא משלם דמי חבלה כלבן חורין (ונ"ל המעס לעכל מעני שנוסו ממש קנוי לו לעולם לכן קלקול אנר מוציאי לחירות משא"כ מכל מכרי ואמה הענריה לגופם קניי יק 142 וםיל להרמב"ם דהדקדוק שדקדקו ב"ש בהכרח גם לגו לדקדק והייגו שמפרוטה לא שייך גרעון אמגם במה דם"ל לב"ש דיגר לא קיי"ל כן וצריך רק יותר מפרוטה (עמל"ח): ן אך כמה יותר לא גתבאר וגראה דצריך לא פחות משני פרוטות דגרעון בהכרח צריך לפרוטה ושישאר פרוטה דפחות מפרוטה לאו כלום הוא וראיתי מי שכתב דמעט יותר מפרוטה פגי (מל"מ) ולעג"ד צריך שגי פרוטות חד לגדעון ותר לשיור: ךן ויש בזה שאלה הא גם עבד עברי יוצא בגדעון כסף ונצריך גם בקניינו יותר מפרוטה וי"ל דאע"ג דכן הוא וודאי מ"מ כיון דלא כתיבא במכירתו לשון גרעון אין הכרח שיהא יכול להיות גדעון משא"כ באמה העבריה דכתיבא לשון גרעון במכירתה בהכרח שצריך להיות במכירתה באופן שיוכל להתקיים הגרעון ואע"ג דבגמ, שם (ייל0 ילפיגן קגייגו של עבד עברי דהוה בכסף מאמה העבריה מדכתיב בי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ע"ש וכיון דבמכירתה בעיגן יותר מסרוטת ממילא דגם במכירתו כן די"ל דבמםקנא שם ילפינן ממקום אחר ממכירתו לעכו"ם דדי בפרוטה מדכתיב וכי תשיג וי"ו מוסיף על עגין ראשון (כ"מ ולח"מ ומל"מ) ועוד דהש"ם מוכיח שמ מיעוד עיש ואין זה שייך בעבד (עמל"מ): ^ כיצד קנייגה בכסף שהאדון גותן להאב כסף והאב אומר הרי בתי מכורה לך או קנויה לך כיצד בשטר האב כותב על הנייר או על החרם בתי מכורה לך או קנויה לך ונותן השטר ביד האדון ואינה נקנית בחליםין כמ"ש בעבד בסי, מ"א סעי׳ ד׳ ע"ש ושם ביארנו מניין שנקנו בשטר ע"ש וכן נתבאר שם דאין נקנין בחזקה ע"ש: י בכל דיני יציאתה לחרות עשתה תורה כעבד עברי שמכרוהו ב"ד והיינו שעובדת שש שנים כדכתיב בפ׳ ראה כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ואם פנע היובל תצא גם קודם שש ואף דלא מצינו זה אצלה בסירוש אך הרי היובל מוציא כל מיני עבדים לחרות