עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/143

הלכות יובל סימן מז השלחן עא 141 מן דין אמה העבריה ובו ט"ו סעיפים: ברח האב או שמת או שלא היה לו לפדותה ה"ז עובדת עד שתצא כן הוא לשון הרמב"ם שם והוא תמוה דבגמ׳ (ייח.) אמרו דכופין למאן דם"ל שאין יכול למוכרה פעם שני דאליכ איזה תועלת יש בפדיון וניחוש שמא יחזור וימכרנה אבל הרמב"ם פוסק שם דמותר להאב למוכרה עוד םעם וא"כ איך םסק דכופין אותו לפדותה אבל באמת א"ש דהרמב"ם מסרש הגמ׳ שכוסין הקרובים לפדותה כמ"ש התום׳ שם ובזה וודאי אין תועלת כשביכולתו למוכרה פעם אחרת אבל לדידיה מהני הכפייה דאיך ניחוש שיחזור וימכרנה הלא נכוף אותו לפדותו וכקושית החום׳ שם (לח"ח) ואע"ג דבעבד עברי הנמכר לישראל אין כופין הקרובים לםדותם כמ"ש בסי׳ מ"ב סעי׳ ב׳ ואיך םריך הש"ם דנכוף לקרובים לפדות די"ל דאמה העבריה יש בזה גנאי גדול לבני המשפחה משא"כ בעבד עברי: ף, והגה לפמ"ש ס"ל להרמב"ם דאין כופין להקרובים לפדותה מטעם שמא יחזור האב וימכרגה ולפ"ז איגו מובן במה שפסק גם במת האב דעובדת עד שתצא ולמה לא גכוף לקרובים דבמת הא ליכא חששא שיחזור וימכדגה וגם היא עצמה אין ביכולתה למכור עצמה כמ"ש (מלימ> ולכן גראה יותר לומר דלפי מאי דקיי"ל בנמכר לישראל דאין כופין את הקרובים לפדות הא נמי אין כוסין והנמ׳ אזלא למאן דס"ל דגם בישראל כוסין ואינו להלכה ולכן כתב דהכסייה הוה רק להאב (שס): ך אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר כעבד עברי אך הכסף הוא יותר מבעבד דבעבד די בסרוטה ובאמה העבריה כתב הרמב"ם שם דאינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראויימ לגדעון כדי שתגרע פדיונה ותצא עכ"ל ודבר זה גמצא בגמ׳ (י"א:) לב"ש דס"ל אין אשה מתקדשת בפחות מדיגר דיליף מאמה העבריה דכתיב והפדה מלמד שמגרעה מפדיוגה ותצא ומפרוטה ליכא מה לגדע וכיון דאפיקתא מפרוטה אוקמה אדיגר ע"ש ואין הלכה כב"ש ופ"ל א אמה העבריה היא קטנה בת ישראל שמכרה האב לעבודה כדכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה ובקטנה הכתוב מדבר דהייגו קודם יי׳ב שנה שזהו זמן גדלות לאשה בהבאת סימנים 3׳ שתי שערות וא"א לומר כשהיא נערה דהשתא בכורה כבר יוצאה בסימני נערות כמו שיתבאר וק"ו שלא תימכר כשהיא נערה (ערכין כ"ס a וכן הוא במכילתא: ^ תניא במכילתא וכי ימכור איש את בתו איש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה שהיה בדין ומה אם הבן שאין אביו רשאי למוכרו הרי הוא מוכר את בתו הבת שאביה רשאי למוכרה אינו דין שתמכור את בתה ת"ל כי ימכור איש ולא אשה וכי ימכור איש את בתו ולא את בנו שהיה בדין מה אם הבת שאינה גמכרת בגניבתה אביה רשאי למוכרה הבן שהוא נמכר על הנניבה אינו דין שהאב רשאי למוכרו ת"ל את בתו ולא את בנו וכי ימכור איש את בחו אבל אינה מוכרת עצמה שהיה בדין ומת הבן שאין אביו רשאי למוכרו מוכר את עצמו הבת שאביה רשאי למוכרה אינו דין שתמכור א"ע ת"ל וכר ע"ש: j ולכן הקטנה משתביא שתי שערות אחר י"ב שנה ואז גקראת נערה אין האב יכול למוכרה ואע"ם שיש לו עדיין רשות לקבל קדושיה עד זמן בגרותה מ"מ למוכרה אין ביכולתו והקטנה שהיא איילוגית ואיגד. מביאה שתי שערות והדי היא נחשבת קטנה עד כ׳ שנה או עד רוב שנותיה כפי הפרטים שנתבארו באהע"ז סי׳ קנ"ה יכול האב למוכרה עד הזמן שנתבאר אבל הטומטום והאגדרוגינוס אינם נמכריפ לא בעבד עברי ולא באמה העבריה וכך שגיגו בתוסםתא דבכורות פ"ב וכן פסק הרמב"ם בס"ד מעבדים ע"ש: ך אין האב רשאי למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלום לא קרקע ולא מטלטלין ואסילו כסות שעליו (ע׳ קדושין כ׳.) ואעפ"כ כופין את האב לפדותה אחר שמכרה משוס פגס משפחה