1ימן מג מי ה^לחן עשאן דמים וכו׳ כלומר דאימתי אמר ר׳ חייא דאיגו נגאל רק בכסף אלא כשלא עשאן דמים כלומר שלא קצב כמה דמיהן אבל כשעשאן דמים שקצב כמה דמיהן הוה ככסף וזהו לשיטת רב יוסף בש"ם דילן (ז׳:) דצריך שומא משום דבעינן מידי דקייץ ואנן קיי"ל כרבה דא"צ שומא ומידי דקייץ ולכן השמיטה הרמבים ז"ל (כנלע"ל ברור בסיד ומתורן קושיות המפרשים וקושיות הלח"מ ולכן לא השיגו הראב"ל זיל): י כיון שנתבאר דהנמכר לעכו"ם גגאל לחצאין ולכן יש בענין זה פעמים להקל ופעמים להחמיר כיצד להקל קנה אותו במאתים ונתקלקל ועמד על מאה ונתן לו המשים חצי דמיו משום דלקולא אזלינן בתר השתא כמ"ש ואח"כ נשתבת ועמד על מאתים נותן לו מאה ויוצא ואלמלא לא היה ננאל לחצאין היה צריך ליתן לו ק"נ ואף שאמרנו דהולכין בכולם להקל על העבד זהו כשתחייתו או סופו היה בזול משא"כ בזה דגם בתחלתו וגם בסופו שוה מאתים א"א להלך אחר הקלקול שבאמצע על מה שלא גתן אז בעת הקלקול ומעמים להחמיר כגון שקנאו במאתים וגתן לו מאה ואת"כ גתקלקל ועמד על מאה צריך ליתן לו עתה המשים ואלמלא לא היה גגאל לחצאים היה םדיוגו הקודם כפקדון בעלמא והיה יוצא בהמאה שנתן וזהו להחמיר (גמ׳ כ׳ ן) j יא בנמכר לישראל נתבאר בסי, הקודם שכשמת האדון והניח בן עובד את הבן אבל הנמכר לעכו"ם או לגר צדק אינו עובד את הבן כשמת האדון אלא יוצא לחירות בלא כלום דכתיב וחשב עם קוגהו ולא עם יורשי קוגהו (י"ז : c יב גרסיגן בב"ק (קי"נ.) דרש ר"ע מגין לגזל עכו"ם שהוא אסור ת"ל אחרי גמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכגו ויצא בלא מעות יכול יגלום עליו כלומר שיטעהו וליתן לו פחות ממה שנתן לפי ערך השנים הנותרות עד היובל ת"ל וחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו ע"ש:
- 13 ערוף הלכות יובל
גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף ע"ש: ף, וג"ל ברור דהרמב"ם ז"ל היה לו שיטה אחרת בזה דכבר כתבגו דאלה הכתובים בנמכר לעכו"ם שדיגן להו אגמכר לישראל וכך דרכה של תורה בכמה ענינים ולכן פסק בנמכר לישראל דנקנה בשוה כסף וקונה א"ע בשוה כסף וזה שאמר רב יוסף קאי ג"כ אנמכר לישראל וראיה שהרי לקמן (מיז.) מיידי מפורש בגמכר לישראל ע"ש ורב יוסף לא הוצרך לפרש זה משום דלא מיירי בהך עניינא אלא בענין אי צריך שומא וכמו דלענין גאולת חצאין וללוות וליגאל מוקמינן לה בנמכר לישראל כמ"ש בםעי, ה, כמו כן בשוה כסף ואי קשיא למה באמת כתבה זה התורה בנמכר לעכו"ם משום דלענין שוד, כסף קפדה התורה שלא יקנה א"ע מהעכו"ם בשוה כסף מפני דהתורה חששה שלא יאמר העכו"ם שמאנה אותו וחששה לחילול השם ולכן הנך תרתי כסף מכסף הוצרכה ליכתב בנמכר לעכו"ם א"כ ממילא דשארי תיבות נמשכו לזה בהכרת אע"ג דקאי אנמכר לישראל ודווקא בקונה א"ע אבל כשהעכו"ם קונה אותו יכול לקנותו גם בשור• כסף דבזה לא שייך חילול השם כיון שהעכו"ט נותן לו השוה כסף ומרבינן ישיב לרבות שור, כסף ככסף וזה לקח מהירושלמי ממימרא דר, חייא בר אדא כמ"ש ומפרש הירושלמי באופן אחר כמו שנבאר בם"ד: £ דהנה ר, חייא אומר דין זה דאינו גגאל מהעכו"ם רק בכסף ור, אבא מרי מפרש הטעם משום דשינה עליו הכתוב שני םעמים כסף מכסף ומד, שאומר אח"כ אוף ר, חייא יודה שאם בקש לגרוע וכר אינו קושיא על הקודמ כפי׳ המפרשים אלא מילתא בפ"ע היא וה"פ שהירושלמי אומר דר׳ חייא אע"ג שסובר דאינו נגאל רק בכסף מ"מ לפעמים גגאל אםילו בתבואה וכלים והייגו כמו שאומר על זה ר׳ יודן הדא דתימר כשלא מד דינים פרטיים בעבד עברי ובו י"א סעיפים: א כל מין עבד עברי האדון חייב במזוגות אשתו ובגיו דבמשפטים כתיב ויצאה אשתו עמו ובפי בהד
