עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/126

עחןן הלכות יובל סימן לח לט השלח[ 124 מעל צוארו עול החשבוגות הרבים וכו׳ ה"ז לו כמו שזכה לנהגים וללוים הרי דוד ע"ה קדש קדשים ויהיה ד׳ חלקו וגחלתו לעולם אומר ד׳ מגת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק עכ"ל: לט מהו עבד עברי דאינו אלא בומן היובל ובו י"ג סעיפים: ובזה גאמר במשסטיס כי תקגה עבד עברי לא תלה במכירת עצמו כבפרשת בהר אלא בקגיית האדון מיד ב"ד וזהו גם שבמשגה תורה כי ימכר לך אחיך העברי שגמכר בעל ברחו בגנבתו: ך ודווקא איש אבל האשה איגה מוכרת עצמה אפילו כשהיא ענייה לשפחת עברית ובמכילתא דרשו זד, מדכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה האב מוכר בתו לאמה ולא היא מוכרת את עצמה וגדר גדול גדרה התורה בזה שאם היה רשות לאשה למכור א"ע לשסחה היו מתעללים בת והיתה כהםקר משא"כ האב כשמוכר בתו חדא דקטנה היא שהרי יוצאה בסימנים ואיגה עלולה לתאות הסקר ועוד דהאב רואה לאיזה מקום ישר למוכרה וכן ב"ד אין מוכרין את האשה בגניבתה דכתיב ונמכר בגגיבתו ולא בגגיבתה וכן אסרו לאשת לקנות עבד עברי או עבד כנעני מסגי החשד וכן אין הגר נמכר בעבד עברי דבעינן ושב אל משפחתו וליכא (בימ ע"א,): ךי ודין זה דגר (בזמן הקדמון) מבואר בגמ, (שס> אבל במכילתא ריש משפטים שניגו כי תקגה עבד עברי למה גאמר להביא הגר דברי ר׳ ישמעאל ר"א אומר אינו צריך אם ישראל עובד שש שנים הוא יעבוד י"ב אמרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ישראל שש אף הוא שש עכ"ל הרי דגר נמכר לעבד עברי ותירץ הסמ"נ וכן בהגהת מיימוגי דהמכילתא מיידי בנר הבא על בת ישראל שמשפחת אם היא לו משםחה (והובא בכימ) ולא אבין חדא דהא כתיב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב ומאי מהגי משפחת אם ועוד דהא אמריגן בב"ב (ק"מ C דמשפחת אם איגה קרויה משפחה ובעיקר הדבר איגו מובן דאם הוא גולד מגר שבא על בת ישראל הרי איגו גר וישראל גמור הוא דאפילו עכו"ם הבא על בת ישראל הוי ישראל גמור ואע"ג א בשלשה מקומות בתורה כתיב דין עבד עברי האחד במשפטים כי תקנה עבד עברי וגר והשני בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבור בו עבודת עבד והשלישי במשנה תורה בראה כי ימכר לך אחיך העברי וגר ועבדך שש שגים וגו׳ ואיגם גוהגים אלא בזמן שהיובל גוהג שהרי במשפטים כתיב ואם אמור יאמר העבד וגר ועבדו לעולם ופירושו לעולמו של יובל כמפורש בבהר עד שגת היובל יעבוד עמך ומזה באמת דריש רבי במכילתא פרשת משפטים וז"ל רבי אומר בא וראה שאין העולם אלא חמשים שנה וראיה משמואל דכתיב וישב שם עד עולם ואמו הביאתו כאשר גמלתו לשני שנים והוא חי ג"ב שנה כדאיתא שלהי מ"ק והכווגה דעולמו של דור אחד הוא נ׳ שנה אבל שלא בזמן היובל א"א למכור עצמו בעבד עברי אלא שכיר בעלמא למלאכה ולא קנין הגוף דעבד עברי גופו קנוי (קדושין p"ז.) וכן אין ב"ד מוכרין אותו כשאין יובל : ^ יש שני מיני עבד עברי האחד מי שמוכר עצמו לעבד מפני דוחקו וזהו שנאמר בבהר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך הרי שהוא מוכר את עצמו כרצונו ותניא בת"כ שם מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהנית (המעוח) באפונדתו וליקח לו בהמה כלים ובית אא"כ העני ת"ל וכי ימוך וגו׳ וכ"כ הרמב"ם ריש הלכות עבדים ודל מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעגי ביותר גתגה לו תורה רשות למכור עצמו וכו׳ ואינו רשאי למכור א"ע עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו וכו׳ עכ"ל: % ויש מין עבד עברי שב"ד מוכרין אותו בעד מה שגנב ואיבד הנניבה ואין לו במה לשלם ובזה כתבת תורה במשפטים בעגייגא דמתתרת אם אין לו וגמכר בגניבתו שב"ד מוכרין אותו