עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/125

םיטן לח העןלחן םב 23! ציווי ד׳ יתברך ואני תמה על קושיא זו דאיהו מקשה ואיהו מפרק כיון שהיה ע"פ ציוויו יתברך שבכאן לא יטלו אבל בשארי מקומות ולא בא ציוויו יתברך שפיר יטלו טעכ"מ ומלימ ו5יע): יך וגם הקושיא הראשונה דלכאורת אלימתא היא גלע"ד דאדרבא מזה ראיה להרמב"ם בשגדקדק דמקודם כתיב בפ׳ קרח ולבגי לוי הגה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם אשר הם עובדים וא"כ מבואר דהמעשר היא חלף עבודתם באהל מועד ואיך תלה הכתוב אח"כ במה שלא נטלו חלק בארץ אלא אדרבא דה"ם המעשר נתתי להם בכל מקום מפני עבודתם באהל מועד ולזה אמרה תורה כל מעשר בישראל כלומר אפילו שלא בא"י ואח"כ אומר כי את מעשר בנ"י וגו׳ על כן אמרתי להם בתוך בנ"י לא ינחלו נחלה כלומר אחרי שנתתי להם המעשר בכל מקומות מושבותיהם תחת עבודתם על כן אמרתי דעכ"ס בתוך בני ישראל כלומר בארץ שבעה עממין לא ינחלו נחלה אבל שלא במקומות אלו יגחלו ג"כ והמעשר תחת עבודת אהל מועד וכ"ש הכהגים שהמה עיקר עובדי ד׳ בבהמ"ק וזה שאמר ד׳ לאהרן בארצם לא חגחל וגו׳ אגי חלקך וגו׳ איגו אומר שתחת זה אגי חלקך אלא דה"פ בארצם לא תגחל כדי שתהיה מגוי לעבודת ד׳ דאגי חלקך וגו׳ וכמו שביאר לקמן הרמב׳י׳ם טעם זה ע"ש (כנ"ל גרור בס"ל): טף כתב הרמב"ם שם ולמה לא זכה לוי בגחלת א"י ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ד׳ ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופם אלא הם חיל השם שגאמר ברך ד׳ חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שגאמר אגי חלקך וגחלתך עכ"ל מזהו היסך ממצרים שנחנו לכהניהס קרקע יוחר מלכולס לאף כשנמל מכולם לא נמל מהם כלכחיכ רק אלמת הכהניס לא קנה וגו׳): עוד כתב דלא שבט לוי בלבד אלא כל איש אשר גדבה רוחו והכיגו מדעו להבדל לעמוד לפגי ד׳ לשרתו ולעובדו לדעת את ד׳ וגו׳ ופרק מעל ערוך הלכות יובל ביחזקאל (מיז) כתיב כה אמר ד׳ וגר אשר תתגחלו את הארץ לשגי עשר שבטי ישראל יוסף חבליפ כלומר דיוםף יטול שגי חבלים לאפרים ומגשה ואח׳י׳כ בסי׳ מ"ח כתיב ועל גבול מנשה וגו׳ ועל גבול אפרים וגו׳ ואיך אומרים רבותיגו שלא יטלו שגי חלקים ולכן לא אבין דבריהם כלל וצע"ג (ובגמ׳ שם אמרו זה לענין הר ושפלה ועמק שיהיה ללוי וי"ל דזהו כמקומות שיחנו להם מכלל ישראל חיח עיר) j יב וכן הן טוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים דכתיב חלק וגחלה חלק בביזה וגחלה בארץ וכן הוא אומר בארצם לא תגחל וחלק לא יהיה לך בתוכם בביזה וכתב הרמב"ם שם דבן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו עכ"ל ואיגו לוקה דזהו כגזילה ואפשר בהשבה והך דלוקה בביזה צ"ל כשאיברו והרמב"ם הולך לשיטתו בפ"ג ממלוה ולוה דהמלוה שאיבד המשכון לוקה וביארגוהו יפה בח"מ סי׳ צ"ז פעי׳ ה׳ ע"ש (ומחירן קושיח המל"מ והחינוך ולכן לא מנה לאו זה ולו"ק): M וכתב הרמב"ם שם יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שגברתה עליה בדית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכיבש מלך ממלכי ישראל הרי הכהגים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל עכ"ל והראב"ד השיג עליו ודל א"כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ והרי בביזת מדין לא גטלו חלק כישראל אלא בתרומה ובמצות יוצר הכל יתברך עכ"ל. ביאור דבריו שמקשה שגי קושיות האחת דאם כדברי הרמב׳"ם שלבד מא"י גוטלים הלוים חלק לא יטלו שמה תרומות ומעשרות שניתנת להם תחת חלקם כדכתיב בס׳ קרח אצל הכהניס בארצם לא תנחל וגוי אני חלקך וגר ובלוים כתיב שם כי את מעשר בנ"י ונו׳ על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה וא"כ במקומות שנוטלין חלק לא יטלו תרומות ומעשרות ועוד מקשר. מביזת מדין שאין זה מא"י ועכ׳י׳ז לא נטלו חלק רק תרומת מדין ע"פ