לדלג לתוכן

עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/114

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

סימן לי לי• השלחן כבר נחרבה ובטלו הקדושות ולזה אמר שעזרא חזר וקידשן אבל העיקר תלוי על כיבוש יהושע ומה שאמר מנו שמיטין ויובלות כבר ביאר לעיל דמנו יובלות לקדש שמיטין וקדושת עזרא היה מועיל לשמיטין דלשיטתו גם האידנא שביעית דאורייתא בא"י וכל זה הועילה קדושת עזרא: כב וזהו שכתב אח"כ וכן לעתיד לבא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתתילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתתייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות שנאמר והביאך ד׳ אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך אתה גוהג בחידוש כל הדברים האלו אף ירושתך אתה גוהג בחידוש כל הדברים האלו עכ"ל וכללו של דבר דבל הדברים המקודשים בחורבגם גתבטלו לדעת הרמב"ם לבד קדושת בהמ"ק וירושלים וביאר הטעם בספ"ו מבית הבחירה ע"ש ולכן קידש עזרא מחדש ולעתיד לבא גקדש ג"כ מיהו לענין בתי ערי חומה תלוי רק בכניסה לארץ שכן גזרה תורה אשר לו חומה ואשר לא חומה כמ"ש וגם לעתיד לבא לא גקדש בתי ערי חומה אלא אותן שהיו בימי יהושע (כנלעיל) ויש בעגייגים אלו כמה דיעות ויתבאר בסי׳: 12ג ערוןד הלכות יובל בזמן בית ראשון (וכ"כ בכית) ודבר תימא דלמה לו להש"ם להזכיר מה שכבר עבר והו"ל לומר שנתקדשו׳ בימי עזרא: כ אך גם לבד זה איגו מובן מה שייך בימי עזרא קדושת בתי ערי חומה הא לא גהגו יובלות בבית שגי כמ׳"ש לעיל פ"י וגס לעגין מעשרות סותר א"ע מה שכתב בםפ"א מתרומות דבבית שגי כיון שלא היו כל יושביה עליה אין מן התורה חיוב תרומה ומעשרות ע"ש ופשיטא דבתי ערי חומה איגו גוהג רק בזמן היובל: כא ויראה לי כווגה אחרת בדבריו דוודאי עיקר הקדושה היה בימי יהושע אך בחורבן נתבטלה הקדושה ואיהו לא קאמר אלא דעזרא חור וקידש אותן בתי ערי חומה שהיו בימי יהושע וזה שכתב נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת ה"פ המוקפות חומה מימות יהושע ובאותו העת על הערים קאי כלומר הערים שמצאן עזרא בישובן אף שלא היו אז מוקפות חומה וקידש כל א"י לענין תרומות ומעשרות ולמה עשה כן דאולי יתאספו כל ישראל ולכן הוכרח לקדשן אמנם כשלא נתאספו כל ישראל אין יובל ואין תרומות ומעשרות ואין דיני בתי ערי חומה מיהו קדושתן עליהן ועיקר כוונתו לומר דלכאורה על מה תלינן בימי יהושע הא לה דין מקדיש שדה אחוזה ופדיונה ובו כ"ט סעיפים: מקנה נםדית לסי שוויה כדכתיב ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לד׳ וחשב לו הכהן את מכסת הערכך כלומר השיווי ממנה וכן שנינו במשנה בערכין (י"ל,) דבשדה מקנה נותן את שוויו ובשדה אחוזה זרע חומר שעוריט בתמשימ שקל כסף ואין תילוק בין קרקע עידית שבעידית ובין זיבורית שבזיבורית כדתנן הת0 אחד המקדיש בחולת המחוז מקום שהשדות גרועים ואתד המקדיש בפרדיםות םבםטי שהוא מעולה שבכרמים גותן בעד זרע חומר שעורימ חמשים שקל כסף: ב עוד יש חילוק דבשדה אחוזה כשהמקדיש סודה הוא מוסיף חומש כדכתיב בשדה אחיזה. ואפ א כבר נתבאר דשדה אחוזה מקרי מה שירש מאביו או מאמו (ת"כ פ׳ בחקותי) וממילא דה"ה משאר קרובים ושדה מקנה מקרי מה שקנה מאחר והנה האדם יכול להקדיש בין שדה אחוזה ובין שדה מקנת וביכולת לפדותן מיד ההקדש ומצוה נמי איכא לפדותן ובין הבעלים ובין אחרים יכולין לסדותן ולסעמים כופין הבעלים לפדות כמו שיתבאר ויש הרבה חילוקי דינים בפדייתן בין פדיית שדה אחוזה לםדיית שדה מקנה דבשדה אחוזה מקח הפדייה קצבה תורה כפ׳ בחקתי דכתיב ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לד׳ והיה ערכך לסי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כפף כלומר הערך כשתפדנה ושדה