עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/113

הלכות יובל מימן לי הילדון נו 111 ואולי טעות הדפוס הוא וצריך לומר גגות וצ"ע: &ן הבית או שאר בנין צריך להיות ד׳ אמות על ד׳ אמות דפחות מזה לא נקרא בית ואינו נחלט וירושלים אין הבית נחלט בה אף שהיא מוקפת חומה דכתיב לקונה אותו לדורותיו וירושלים לא נתחלקה לשבטים וכן הבית הבנוי בחומה אינו בכלל בתי ערי חומה דבעינן בית שחומה מקיפתה חוץ ממנה וכן עיר שגגותיה חומתה או הים מקיפה אינה כבתי ערי חומה: ין ואין המקום נקרא עיר חומה אא"כ יש בו שלש חצרות או יותר ובכל חצר שני בתים או יותר וכן בעינן שהחומה הוקף תחלה ואת"כ בנו החצרות והבתים אבל אם מקודמ בגו החצרות והבתים ואח"כ הקיםו החומה או שיש פחות מגי הצרים או שבחצר אחד מהם אין רק בית אחת אין דינו כעיר חומה אלא כבתי הצרים דפחות מזה אינה בגדר עיר וכן אם לא הקיפוה מקודם לא חל על הבתים בעת בנייתם שם עיר חומה: יךן כתב הרמב"ם שם דין ט"ו אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ כיצד עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכיבש יהושע את הארץ אע"פ שמוקפת עתה הרי הוא כבתי החצרים ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע אע"פ שעכשיו אינה מוקפת הרי היא כמוקפת עכ"ל ולזה כתיב בתורה אשר לא חומה באל"ף והקרי הוא בוי"ו לומר לך אע"פ שעתה אין לו אך מקודם היתד! (גמי) וממילא שמעינן גם להיפך: יט וכתב עוד דכיון שגלו בחורבן ראשון בטלת קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע וכיון שעלה עזרא בביאה השנייה גתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה בביאתן בימי יהושע מת ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר עכ"ל ולדבריו צ"ל הא דאמרינן בנמ׳ שנתקדשו בימי יהושע זהו בזמן הרי המוכר מניח מעותיו בב"ד ושובר את הדלת ונכנס ואימתי שיבא הלוקח יבא ויטול מעותיו ודבר זה תיקן הלל הזקן (שם ליב:) ואסילו אם גתיגה בע"כ לא הוה גתיגה גם בכה"ג במקום שצריך ליתן מ"מ תיקן הלל הזקן שיועיל: ע מכר בית עיר חומה והגיע היובל בתוך שגת המכר איגו חוזר ביובל אלא יהיה ביד הלוקת עד שירצה המוכר לגאול כל שגת המכר או תמלא שנה ויחליט וק"ו הוא משדה אחוזה שיוצאת ביובל ועכ"ז אינה יוצאה ביובל קודם שתי שנים כמ"ש בסי' הקודם כ"ש בית עיר חומה שאינו יוצא ביובל ולכן נ"ל דבתי החצרים היובל מוציא אפילו בתוך שנתו כיון דיכול לפדותו מיד וגם היובל מוציאו: יך דבר ידוע שיכול אדם להקדיש את ביתו ושדהו ויכול לפדותה מיד ההקדש וגם אחר יכול לסדותה וסרטי דיגים אלו יתבארו בסי׳ הבא אמנם אם הקדיש אדם בית עיר חומה ולא גאלה מיד ההקדש בתוך שנתו אינה נחלטת להקדש ולא אמריגן לא יהא כח הקדש גרוע מכח הדיוט דגזירת התורה היא שלהקדש איגה נחלטת דכתיב לקוגה אותו לדורותיו יצא הקדש שאין לו דורות 0ם ליא:) ולא עוד אלא אפילו להיפך דמיד ההקדש נחלטת כגון שאחר סדאו מן ההקדש ונמשך שנה מזמן פדייתו מן ההקדש והבעלים לא גאלוהו נחלט הבית להפודה מן ההקדש דבו קרינן לדורותיו (שם) דחשביגן להקדש כבעלים ולא כקונה ולא כמקבל מתנה דאל"כ היה לנו לחשוב שנה מזמן ההקדש וטעמו של דבר נ"ל דכיון דאישתני מהדיוט להקדש הוי כדבר חדש: טן כל שלפגים מן החומה כגון הגינות והמרחצאות והשובבות הרי הם כבתים דבתים לאו דוקא שהרי כתיב אשד בעיר כל מה שבעיר ומ"מ שדות שלפנים מן החומה אינן בכלל זה ודיגן כדין השדות שחוץ לעיר שנאמר וקם הבית אשר בעיר בית וכל הדומה לבית ולא השדות וגינה הוי כבית ומיהו דבר תימא הוא ובאמת בגמ׳ (שש לינ.) ליכא גיגות אלא מגדלות ושובכין ׳ובורות שיחין ומערות רק ברמב"ם כתוב גגות