עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/112

ערוף הלכות יובל מימן לי העןלחן זה הכרח בלשון הכתוב שהרי בשדה אחוזה כתיב גאולתו ונגאלת בקרובים אלא כשנלמוד בלמוד יותר הקרוב להלשון ובתי הצרים בכל דבר כשדות: ךן מת הלוקח בתוך שנתו יגאל מיד בנו ואע"ג דכתיב לקונה אותו והיורש הא לא קנה דיבתה התורה והיתה גאולתו מכל מקום (ערכין ל"א:> וכן אם מת המוכר יגאל בנו ואע"ג דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה ואיהו הא לא מכר ריבתה תורה והיתה גאולתו מכל מקום (שם) וגראה דלכן אפילו מתו שגיהם גואל בן מיד בן ועמ"ש בסי, הקודם סעי׳ י"ב: ^ מכר לראשון וראשון לשגי בתוך השגה מוגין השנה לראשון וכיון ששלמה שגה ראשוגה הוחלט הבית ביד השני שהראשון מכר להשני כל זכות שתבא לידו והשנה הוא י"ב חדש דכיון ששלמו י"ב חדש ולא גאלה ה"ז נחלטת ואם היתה שנת העיבור איגו גחלט עד סופה שגאמר שנה תמימה לרבות חדש העיבור: י ולפ"ז משכחת לה בשני קניות שהשנייה מוחלטת קודם הראשוגה כגון שמכר שני בתים אחד בחצי אדר ראשון ואחד בר"ח אדר שגי זה השני כיון שהגיע ר"ח אדר של שנה הבאה גחלט והראשון אינו נחלט עד ט"ו בו לפי שהקניות היו בשנת העיבור •ואם מכר באדר בשנה פשוטה ושנה הבאה מעוברת אינו נחלט עד שיעבור אדר השני ואע"ג דבכל הדברים הראשון עיקר מ"מ ריבתה התורה בכאן עד שיעבור כל העיבור אבל בבתי הצרים ובשדות נ"ל דדינם בכל הדברים דלא ריבתה התורה בהם כמו בבתי ערי חומה : יא וכן אם גתן הבית מתגה ולא גאלו כל י"כ חדש הרי הבית גתלט ביד מקבל המתנה דמתנה כמכר בדיני יובל ובגמ׳ שם יש גם דרש על זה ונ"ל דגם בכאן אם הראשון נתן לשני חשבינן י"ב חדש להראשון ונחלט ביד השני וכן אס ראשון במכר ושני במתנה או להיפך הכל דין אחד להם: יב הגיע יום אחרון מי"ב חדש ורצה המוכר להחזיר לחלוקת מעותיו ולא מצא את הלוקח בביתו כגון שגסע לדרכו או בכווגה הטמין א"* הרי 110 בזה ודל בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד ויבוש ממנו בעת שימכרגו רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה ובעבור כי האדם לשדה געבד וממגו יצא לחם למחייתו רצה שיצא השדה ביובל אבל הבית לאחר הייאוש ששינה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו כי לא תתמעט מחייתו אם יחלט ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות ולהיותם מושב לעובדי אדמה ועל כן דינם כשדה הארץ עכ"ל. ודע דהבתים הם ג"כ בתי אחוזה לא בתי מקנה כמ"ש בשדות: ן לפיכך המוכר בית בבתי ערי חומה והיינו שהעיר מוקפת חומה הרי זה גואלה כל י"ב חדש מיום שמכר עד י"ב חדש מעת לעת דכתיב ימים תהיה גאולתו וכתיב עד תום שנת ממכרו (ערכין ל"א,) ואע"ג דבכל המספרים שבתורה א"צ מעל"ע אבל כאן צריך מעל"ע משעה לשעה ומותר לו לגאול אפילו באותו יום שמכר וכשרוצה למדות גותן כל הדמים שלקח מהלוקח ואיגו מנכה לו כלום ואין זה רבית שהלוקח דר בה בשביל המתנת המעות דהא לא היה תנאי בזה ויכול היה שלא לפדותו והוא דרך מכירה לא דרך הלואה אבל בבתי פרזיט מנכה לו המוכר לחלוקת מה שדר בו כבשדות כמיש ואפילו •ודהו בתוך שנתו (כ"מ להליא כמשנה שם ל"ג. עיש) והרמב"ם לא הזכיר מעל"ע וצע"ג: ן הקרובים אין גואלין בית ערי חומה דרק בשדה אחוזה כתיב ובא גואלו וגו׳ אבל בתי חצרים גגאל בקרובים דכתיב על שדה הארץ יחשב (קדושין כ*א,) וגגד זה קיל בערי חומה דהמוכר עצמו יכול למכור מגכסיו ולפדותו דלא כתיב השיגה ידו אבל בתי חצרים דיגן כשדה אך זהו גס בבית עיר חומה דאיגו לוה וגואל ואיגו גואל לחצאין דלעגין זה גמריגן גאולתו גאולתו משדה אחוזה (רשיי שם ל"ה הא) ויראה לי הטעמ משומ דלשון גאולתו משמע נאולת שלו ולא של קרובים ולא של מעות אחרים ולא חצי נאולה אבל שלא למכור מנכסיו אין כאן שום משמעות ולכן ילפינן משדה אתוזה לענין שני דברים אלו דבלא לימוד משדה אחוזה אין