הלכות יובל סימן לב השלח[ יא ולא לכד שהתורה צותה שתחזור כל שדמ ביובל אלא אםילו קודם היובל נתנה התידמ רשות להמוכר או לאחר שרוצה לפדות השדה מהלוקח עושה עמו חשבון ונוטל שדהו בתזרה ודבר זה מפורש בתורה וכי ימוך אחיך וםמ־ מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו ונאל את ממכר אחיו ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו וכיצד הוא החשבון יתבאר בסי׳ הבא בם"ד: יב ויש להסתפק אם דווקא קרוב יכול לגא*ל מהלוקח או דהתורה אורחא דמילתא קועי ובן ג"ל עיקר דבת"כ שגיגו ובא גואלו הקרוג אליו מלמד שהקרוב קרוב קודם ואי ס"ד דדוקא קרוב מנ"ל למדרש דהקרוב יוחד קודם ודילטא רק למעוטי מי שאינו קרוב אתי אלא וודאי דאיגו כן ועוד ראיה מגמ׳ שאמרה על הפסוק ואם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים ומאי קושיא נימא כגון שהקרובי»0 עניים אלא וודאי לאו דווקא קרוב ונ"ל דבנו יכול לפדות אף כשמת אביו כמו בבתי ערי חומה שבסי׳ הבא ולא שארי קרובים: גם מתנה חוזרת ביובל שנאמר תשובו אי* אל אחוזתו לרבות את המתנה (ככורית ניב:) דתשובו יתירא הוא דבבר כתיב ושבתם איש ^ אחוזתו (רש"י) וכתב הרמב"ם שם דין כ׳ האחץ שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זה לזה חלקו ביובל לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה עכ"ל כלומר דהטעם משום דקיי׳יל אין ברירה ואולי הגיע חלקו של זה לזה ושל זה לזה ולכן מחזירץ אך לא אמריגן דתיבטל החלוקה לגמרי שיעשו חלוקה אחרת אלא שזה גוטל חלקו של זה וזד; של זה: וף וכן הבכור והמייבם את אשת אחיי שנוטל חלקו של אחיו המת מחזיר ביובל חלק שנטל וגוטל החלק שכגגדו כלומר הבכור שנטל שני חלקים או יבם שגטל חלקו וחלק אחיו המת BK יש עוד שגי אחים מחזירים להם שגי החלקי0 ונוטלין מהם שגי החלקים שלהם ואם רק עוד אח אחד יש נראה דמחזירין חצי חלקם אליו ונוטלין חלקו: והיורש
- 0! ערוך
בה כל מה שירצה דבתוך הזמן הוי כממכר עולם וכתבו שם הראב"ד והמניד משנה דזה םשוט דלא גרע מבשעת היובל דוודאי יכול הלוקת לעשות כל חפצו וה"נ במוכר לזמן ע"ש וא׳׳כ פשיטא לחו דביובל יכול הלוקת לעשות בהקרקע כל מה
- ירצה (שם) והקשו עליהם מירושלמי ספיד דגיטין
דאיתא שם קנה שדה ביובל ר׳ אילא אמר קגה קרקע ר, אבא בר ממל אמר לא קגה קרקע מתיב ד׳ אבא לר׳ אילא על דעתך דאת אמר קגה קרקע יחפור בה בורות שיחין ומערות א"ל התורה אמרה ושב לאחוזתו בעיגיה עכ"ל הרי להדיא דאסור להלוקח לשנות פני הקרקע (שם): £ ולי נראה דבע"כ הש"ם שלנו אינו סובר כן שהרי בגיטין (מיז.) אמד רבה אע"פ שאין קגין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשרות אבל יש לו קנין לחפור בה בורות וכר ור"א אומר אע"פ שיש קנין וכו׳ אבל אין קנין לעכו"ם בא"י לחפור בה וכו׳ הרי להדיא דלרבה אף העכו"ם יכול לשנותה ולר"א רק העכו"ם אינו יכול לשנותה אבל ישראל יכול לשנותה (והרשביא בחילושיו שם כתב נ"כ כן למותר אלא שמביא ראיה מזה הירושלמי עיש והוא סלא לאלרבא מירושלמי מבואר להיפך ו5'ע): י ולהיפך הקפידה התורה שימנע אדם מלמכור קרקע בא"י אלא מפני דוחק גדול כדתניא בת"כ פרשת בהר מניין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהביא אפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקת לו בית אא"כ העני ת"ל כי ימוך ומכר הא אינו מוכר אא"כ העני יכול יצא מכל נכסיו בבת אחת ת"ל מאחוזתו ולא כל אחוזתו עכ"ל הת"כ. וז"ל הרמב"ס שם לא ימכור אדם ביתו או שדה אחוזתו אע"פ שהם חוזרין אחר זמן אא"כ העני שנאמר וכו׳ אבל למכור ולהניח הדמים בכיסו (רגירסתו כתיכ להניח באסינלחו) או לעשות בהן סחורה או ליקח בהן כלים או עבדים ובהמה אינו רשאי אלא למזונות בלבד ואם עבר ומכר מכל מקום הרי אלו מכורין עכ"ל דוודאי רק בדרך עצה טובה צותה התורה ולא -לעיכובא ולפי הנירפא שלפנינו בת"כ כמ"ש אפילו למכור שדה ולקנות בית הקפידה תורה:
