אהבה. ר"ל שהוא דבר נאהב או דבר נורא או דבר מפואר וכן שאדי מדות וכאשר נפשיט אותה מן הגשמיות ונחשוב רק רוחניות לבד כגון הטעם או הריח וכיוצא בו כנ"ל בעצמו בוודאי נראה בחוש שהוא דבר הבלתי מורגש בידים ועיני בשר רק שהוא נרגש בהשגה לחיות ונשמת אדם לבד א״כ בוודאי הוא דבר רוחני וחיות הבורא ית׳ השוכן בדבר המוגשם הזה כנשמה בגוף וכן הוא בכל דבר ובכל תנועה כמ״ש בחו״ה כי כל תנועותיך נקשרת בחפץ הבורא ע״כ. ובכולם הם נצוצי חיות נמשכין מהבורא יתברך שהוא צרו״ר החיים ואו״ר החיים ומקו״ר החיים וח״י החיים וממנו ית׳ נמשך חיות בכל דבר מרום המעלות עד לממד. בתחתונים, וזהו צימצם שכינתו ית׳ ששוכן בתחתונים. וכל ניצח הוא נלקח מעולם שלו דר״מ דבר של אהבה אהבה שמ הוא נלקח מעולם האהבה ר״ל שמודאי יש מקור ושורש שממנו נלקח האהמז לכל דבר שיש בו אהבה ונאמד לקרב אל השכל קצת מהות השורש נחשוב ברוחניות שורש האהבה עצמה כנ״ל. נראה בחוש שהוא רק חיות הבורא ית׳ שנתצמצם כ״י שיהי׳ מושג בבחי׳ אהבה כי בוודאי יש חיות ורוחניות שאינו מושג בבחי׳ אהבה רק בבחינה אחרת כגון בבחינת יראה או התפארות ושארי מדות כי בוודאי כולם הם חיות ורוחניות כנ״ל רק שכ״א אינו מושג כמו חבית כי נתצמצם בצמצום אחד ד״ל בהשגה אחרת אבל בפנימיותם העצמיית כולם שווים שהם חיות ורוחניות כנ״ל כי כולם נמשכים משורש א׳ אשר שם אין שום התחלקות כלל וזהו שאמר בת״ז ובה מתחזיין כל דיוקנין עילאין פי׳ ע״י צמצום ההשגה הנ״ל כי בחי׳ נוקבא לגביה דלעיל שמקבלת מן שורש השמשים והמ״י. ולזה נקראין עולמות ר״ל שחיות הבורא הוא מתעלם וגתצמצם בהשגה זו וג״כ נקרא מדות ע״ש שהם משוערים ומושגים בשיעור ומדד. זו ולא באחרת ובאמת כ״א כלולה מכולם כי תחלת המחשבה משור׳׳ש השרשי״ם הי׳ למען חסד״ו ית׳ להטיב לברואים והוצרך כ״י לצמצם ולהמשיך למדה זו רק כמין קו וניצח והוא החיות והתפארות הבורא כ״י ע״ד ויפה באפיו כל הנופח מעצמותו הוא נופח רוח חיים רק שהיה באפשרי להמשך עד בלי די ע׳׳ד קול גדול ולא יסף אשר אין זה המכוון והוצרך לנצח שיתגלה ת 1ד״ו ית׳ ושיהי׳ מקושר במדה ותשגה זו הגם שהדברים עמוקים מאוד וצריכים ביאור רחב איך הוא בכל עולם כי גמד. מעל גמה שומר. אמנם כן באתי בקצרה דק להעיד אוזן לשמוע בלימוד החיבור הקדוש הזה. נחזור לענינינו כי אין לך דבר שאין לו שורש למעלה כנ״ל וזהו שיש בלשון הקודש מקור פועל ונפעל ר׳׳ל כי המקור הוא שורש הדבר כנ״ל ופועל ר״ל האדם הפועל הוא ממשיך מן המקור ושורש הנ״ל ונפעל הוא הדבר שנמשך מן המקור ושורש הנ״ל ד״מ שמחה יש עולם השמחה כנ׳׳ל ר״ל חיות הבורא ית׳ הנישג במדת השמחה והוא המקור והאדם השמח הוא פועל וממשיך עליו מעולם השמחה הנ״ל בעת הזאת כי מקודם לא היה שמח !והשמחה עצמה של האדם הוא הנפעל כנ״ל נמצא כשהאדם הוא נלבב ועיני שכל לו הגם שהניצוץ שרואה לפי הנראה בעיני בשד הוא קטן הכמות אמנם
עמוד:Hebrewbooks org 19784.pdf/22
הדף הזה לא עבר הגהה
