הלא כתבתי לך שלשיים במועצות חכמה ודעת:
אפתחה במשל פי ואביעה חידות, אוציא מפי מלין ואדבר נכבדות, למביניהם מה ידידות, מתוקות מדבש ונופת צופים ומפז רב נחמדות, אשר חכמים יגידו והוחקו בספריהם, ואודיע דברי אנשי לב ואמריהם, ואשרי שומע להם לבקש האמצעות בכל הדברים לא יוסיף מהם ולא יגרע, ויקיים מצות החכם עליו השלום: "אל הט ימין ושמאל הסר רגלך מרע".
אמרו כי נער היה במדינה, צעיר ימים זקן תבונה, ולמען השים כל כונתו לחקיר החכמה ולבקש, קראו שמו כל יודעו לפנים מבקש, לא ימיש מתוך אוהל החכמה, ואחר כל מדה יקרה ידרוש וכל מעלה רמה, ברח מהקצוות ובתוך עמד, והדרך הישר למד, ולשבת בצל חכמי לב חמד, קל כנשר לרדוף אחרי האמת ובעליה, עז כנמר לשקוד על דלתותיה, וממית עצמו עליה, משתדל לדעת אמתת הדברים ומבין לאשורו, ואל יפתה לבו לדברי כל אדם וישקול לאמרו, וכשמעו דבר אם יעיד עליו חשכל יאמינו, ואם אין אל יבוא באזנו, ועמל הוא בעינו, ולהעיר האדם על זה ולהזהירו, הלא זה דברו:
מאמין אל כל דבר אבן
- דומם נחשב כי לא יבן
נמשל לבהמה אין יתרון
- לו על בקר יאכל תבן.
על כן מצא את לבו לדרוש ולתור עניני האדם ודרכיו, ולחפש בנר השכל מהלכיו, ולהכיר מעבדיו המעלה הראשונה ממעלותיו, ולהכין הפעולה הנבחרת מכל פעולותיו, ולהשכיל במה נתעלה ועל כסא כבוד ישב ובמה יזכה לקרב ליוצרו, ובמה נחשב ואיך נכרא האדם וצלמו, ולדעת אי זה הדרך ישכון אור וחושך יבוא מקומו:
בהּביט מעשי איש תחזה כי
- בכולם ימשול כליון ותכלית
