ואיך קרחו יהי מושלך כפתים. ויתפזר כמו אפר כפורו:
ואיך איד חם ורטוב הוא יסודם, בהתקבץ למעלה מאוירו
וכוכבי אש אשר עולים ויורדים. והברק והרעש וסערו:
ואיך קיטור אשר הוא חם ויבש, יסודם בעלות לרום וסורו:
ואיכה יולדו מיני אבנים. בבטן צר וכספו ואברו: ואיכה יצמחו מיני צמחים. ויתבשל פרי עץ באמירו: להתבונן כגוף גדון ומרגיש, וכוחותיו ומה מהות גדרו: ואבריו ותועלהם ופעלם. ורוחו עם בשרו איך קשרו: ואיך יחוש בחושיו החמשה. ודמיונו ומחשבתו וזכרו: וכל אלה בגוף אדם קשורים, לואת אובדים בשוב גוף לעפרו: להבין מסתרי רוח מִדַבֶּר. ואיך בלב כלאו ואטרו: היות צופה לגוף לא קל וכבד. ומסתכל בתבניתו וזהרו + ואיך טבע חמישי נע ולמה. הנופתו ואיך רוצו וחזרו: וגוף עליון אשר כל גוף יסובב. בחרו אל היות כסא יקרו + והוא מקור לכל רוחות ונפשות. חסידים שם ושם צדק וישרו: והוא שער אשר איש יחזה אל. בפתחו בו וצין לבו תשורו: כמו נפהח לפנים אל נביאי אל. בעמדו בתחלה עלי נהרו+ וזה סלם אשר איש יפלה בו, בראשו יהזה שדי יצרו: אזי יראה לאל יוצר בראשית, וידבק באדון עולם ושרוג הוא חונן לאיש דפה ובינה. מלמד לו ומשכילו ומורו: וישכילו בשכל בו נתנו. כשמש יחזה אותו באורו: ואז יפנה במחשבתו למעלה. ושכלו משנתו אז יצירוג להכסף לרוכב בערכות, וליתן עוו והדר לאדירו: לסבת כל אשר הוא אות לבדו. בצבאותיו מלא עולם הדרו: ודומיה תהלה לו ומשכיל. דרפיו זה לבד המאמירו:
ועומד על אמתת חיצורים. יהלל יה וההלל גמרו: וישבע מדרכיו גיל אשר בם. לאיש שמחה במענה פיו ואמרו:
תם
�
