76
רדיפת הנשיא רבן גמליאל
והן דברי הברייתא כי עשו אז הרומיים שני הדברים יחד:
חרשו את העיר ואת ההיכל להראות כי כלה ונחרצה מאת ממשלת רומא לבלי לתת לבני ישראל לשוב לקדמותם;
והתחילו להצר צעדי הנשיא, וגם החלו לחשוב מחשבות להרוג את הנשיא ולרדוף את בית הנשיאים בכלל.
ויעשו אז גם עוד דברים לשבר את כל מצב העם ככל אשר יבואר לפנינו.
ובמשנה בא את אשר הי׳ בתשעה באב, כי חרישת העיר הי׳ ביום ההוא עצמו ועל זה הוסיפו בברייתא כי בעת ההיא באשר נחרש גם ההיכל נרדף גם הנשיא רבן גמליאל:
"תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל, (אז גם) נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אדון אחד וכו׳" (לד).
וטורנוסרופוס זה אשר חרש את ההיכל הוא שר צבא רומי בירושלים, אשר מאחרי המלחמה והחרבן היתה ירושלים ומקום המקדש תחת פקודתו ככל אשר הוא מבואר בדברי יאזעפוס ה"מלחמת היהודים" VII, 2. ויאזעפוס יספר שם איך בא שמעון בן גיורא בשבי׳ אחרי אשר אזל הלחם מכליו כתוך המנהרה תחת המקדש אשר התחבא, ויאמר שם:
"שמעון לבש בגדים לבנים ועליהם בגד אדום ויצא מתוך המנהרה במקום אשר לפני זה עמד שם המקדש, בתחילה נבהלו מפניו אנשי הצבא הרואים אותו ויעמדו משתאים, אך אחר זה שב רוחם ויקראו לו "מי אתה", שמעון השיב להם רק זאת כי ישלחו לקרוא לראש שרי הצבא, ואנשי הצבא מהרו להודיע זה לטערענטיוס רופוס Terentius Rufusאשר גם בא מיד, אותו השאיר טיטוס לראש על הצבא." ולא לבד כי מפורש בזה דבר טורנוסרופוס שר הצבא בירושלים עצמה ועל מקום המקדש בראשית ימי רבן גמליאל ביבנה,
כי אם גם הרבה יותר, שאך שם זה של שר הצבא הזה כפי אשר בא שמו אצל יאזעפוס אך הוא יתאים עם זה אשר בא בהברייתא, ולא שם הנציב אשר הי׳ בימי ביתר.
כי הנציב בימי ביתר בכל אופני השם אשר נמצא עליו הי׳ שמו "טוניוס רופוס". "ושירער בח"א עמוד 647העמיד כמה אופני השם אשר נמצא בהמקורים על הנציב בימי ביתר והם Tineius Rufusובמקור אחר יקרא Tinnius Rufus ואצל היעראנימוס בא עליו Timo Rufusושירער יאמר שם כי העיקר הוא שהי׳ שמו Tineus Rufus.
הערה (לד): ובזה צדקו דברי ראפאפורט בערך מלין 18 שכתב על דברי המשנה "וצריך לאמר
דלפי גודל הצרה קא חשיב".
דבאמת דבר ביתר היתה אימה חשיכה כי נגדעה אז כל קרן ישראל. ומעם ארצו נעשו בני ישראל מאז ואילך לסחופים ומדולדלים וימעטו וישחו, ויתהלכו כצללים, ואת ארץ יהודה משוש תפארתם הוכרחו לעזוב כמעט לגמרי, ותהי צרתם ושברם כמעט גדול יותר מהחרבן עצמו.
ולשון רבנו הגדול הרמב״ם ז״ל על לכידת ביתר ״והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש״ (פרק ה׳ מהלכות תעניות ה״ג).
לעומת זה דבר חרישת העיר, הנה כבר גם מלפני זה עמדה ירושלים חרבה ושממה מימי החרבן, ואז כבר גם נשרף המקדש.
