36
המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
והיה זה בהימים אשר נהרנ אטהא ומשל וויטעלליוס, והיינו בהזמן אחרי הימים אשר אז חזקו דברי ראשי ישראל "נעביד שלמא בהדייהו" אשר אספסינוס הי' קרוב להתרצות לחפץ חכמי ישראל והי' עליהם דק למסור את כלי הנשק ולפתוח שערי ירושלים .ובריוני ושמעון בראשם השיבו:
"ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו וכו' קמו קלינהו להנהו אמברי דחיטי ושערי״ וכו׳. ונפלא הדבר איך לא עמדו כל כותבי דברי הימים גם על דברים היותר פשוטים. הן בכל דברי יאזעפוס ידבר תועה על יוחנן בן לוי ויתנהו לשופך דמי נפשות נקיים ושואף להון ושודד בצהרים, וגם בדבר שרפת כל אוסמי האוכל ינהג את קולמסו כאלו אשם גם בזה יוחנן בן לוי כשמעון בן גיורא. ואם כן מה ענין לדבריו IV, 9, 11 כאשר הביאו חבר הכהנים הגדולים את שמעון בן גיורא, אשר יאמר: "אבל ד׳ נתן בלבם עצה נבערה ללכת בדרך עקש לרעתם והנה סכלו לבחור בדבר אשר הנהו גרוע מחרבן וכליה, כי למען הוריד את יוחנן מרום מצבו החליטו להביא את שמעון בן גיורא לירושלים וכו׳ וישלחו את הכהן הגדול מתתיהו להביאו העירה." אבל איך הי׳ בזה רעה חדשה ואיך הי׳ זה "לרעתם ולאסונם", והלא כפי מה שהבינו כל כותבי דברי הימים עד היום לחם גם יוחנן לוי רק נגד הרומיים וגם הוא לא חשב כל מחשבת שלום עם הרומיים, ואם כן איזה הבדל של כלום הי׳ בזה אם הי׳ יוחנן בן לוי נשאר ברום מצבו או שנדחה ושמעון בן גיורא לקח עמדתו תחתיו. ואיך אפשר במעמד כזה לאמר "כי בחרו בדבר אשר הנהו גרוע מחרבן וכליה", והלא בין כך ובין כך הי׳ החרבן, לפי דברי יאזעפוס, על ידי מעשי יוחנן ואשר עמו, ובין כך ובין כך היו הרעות כולם.
ומה ענין לאמר על זה "כי ד׳ סכל עצתם ונתן בלבם עצה נבערה ללכת בדרך עקש". אבל כן הדבר, וכבר נתבאר לנו פעמים רבות כי מעלה אחת גדולה יש ליאזעפוס אשר גם בכל אשר השתדל להוליך את הקוראים שולל, ובכל אשר הליט את פניו באדרתו, נמצא גם גרעיני האמת מפוזרים אשר פלטה קולמסו פעם כה ופעם כה.
ועלינו רק לבלי להעלים עין מהם ולקרבם חד אל אחד ואז יורו לנו את כל הדברים כמו שהם. וכן הוא גם במקום הזה כי הי׳ אז הדבר מפורסם גם בישראל גם בין העמים אשר רק על ידי שמעון בן גיורא בא החרבן וכי יוחנן וכל בני חבורתו בעמדם ברום מצבם היו קרובים אל השלום עד אשר גם יאזעפוס בכל שנאתו העזה כמות אל יוחנן לא היה יכול לכתוב אחרת מזה:
כי הדבר אשר עשו עתה חבר הכהנים הגדולים אשר למען הוריד את יוחנן מרום מצבו הביאו לירושלים את שמעון בן גיורא בראש בני בריוני בזה הביאו את החרבן.