המעשים בקירענע וקיפראם
רו
והיהודים מלומדי מכות, בראותם סכנה קרובה התאחדו בכל המדינה, בקירענע לעצמה ובקיפראס לעצמה.
וכאשר החלו היונים לעשות שם זר מעשיהם מצאו את היהודים מוכנים לצאת לקראת נשק, ולהשיב להיונים כפועל ידם, ויהיו גם מקומות אשר גברה יד היהודים, ויעשו באויביהם ככל אשר זממו לעשות להם.
אז מצאו הרומיים והיונים להתנפל על היהודים ממקום אחר, כי אחרי אשר התאחדו ויהיו מוכנים למלחמה, וגם שמו להם ראש, הלא הנקל להודיע לרומא כי התקוממו היהודים, וכי השתובבו משובה נצחת, ויאמרו לרשת את הארץ ולהרוג את כל תושביה.
ובהיות הקיסר עצמו בבבל אז רחוק מרומא והסענאט הרומי לא הטה אוזן לדברי הבל כאלה בידעם כי אין דבר,
הנה פנו אל אשת הקיסר, האשה המבישה אשר דיא קאסיוס 1, 69 יאמר כי עשתה המזימתה הרבה עם אדריאנוס בחיי בעלה טראיאנוס, ואך על ידי זה הגיע אדריאנוס למלכות ברוב כשפיה.
ועל ידי הנשים האלה בבית המלכות הי׳ אפשר לפעול הרבה מאד על ידי אמתחות זהב ובפרט היונים אשר אוהביהם רבו כארבה בהיכל המלוכה.
והן דברי הירושלמי סוכה פרק ה׳ הלכה א׳ אשד באו בסגנון של אגדה:
״תני רשב"י וכו׳ ואחת בימי טרוניינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאתה מכבש את הברברים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך".
ומאד יכול להיות שבתוך דברי בלע של היונים על היהודים היו גם דברי בלע אלה למען הלהיב לב המלכה.
אבל הנה רשב"י ידבר בזה ממה שהי׳ בימיו זה ודאי כי בזכרונות דברי הימים הי' הדבר אצלם כן שכל הדבר בא על ידי אשת הקיסר.
כי דברים כאלה לתלות הדבר באשת הקיסר, שהיא כתבה והיא הסיתה אותו לעשיות כן, והיא תארה זה בתור מרידה נגד הממשלה,
כל זה גם דבר אין לזה עם סגנוני האגדות אשר אין שם כיוצא בזה ליחס פעלי הקיסרים להתעוררות על ידי נשיהם.
ובפרט במקום הזה אשר הדברים מכוונים ומדויקים כי הוא לא הי׳ אז בביתו והי׳ אז בשדה המלחמה ולשם שלחה לו אשתו ״עד שאתה מכבש את הברברים בוא וכבוש את היהודים״.
וזה עצמו הוא מקור גדול וידיעה שלמה לשוב ולדעת גם מזה כי בעצמו של דבר לא הי׳ שם כל מרידה.
כי דבר שאין צריך לאמר הוא אשר מרידה גדולה וכוללת כזו שתארו סיפרי היונים לא היתה ממשלת רומא צריכים לחכות עד אשר תעיר אותם האשה הזאת לכתוב לבעלה להשקיט המרידה.
