380
ר' אליעזר בפרט
והנה היתה תשובתו שלא ידע ככל דרכי ראשי חכמי ישראל האמיתים
אשר על מה שלא שמע אומר לא שמעתי.
וכן הם דברי ר׳ אליעזר במשנת נגעים פרק י"א משנה ז׳ ״שאלו את ר׳ אליעזר והרי הוא פספס יחידי אמר להן לא שמעתי״.
וכבר נתבאר לנו באורך בפרק ט"ז כי שני הדברים האלה אשר במשנה פי"א משנה ז' ובפ"ט משנה ג׳ שניהם היו כן קבלה ידועה וקבלו כן כל חכמי הוועד רק שנעלם מהם טעם הדבר ושאלו על זה את ר׳ אליעזר והוא השיב להם שגם הוא לא ידע טעם הדבר.
ושם בפרק ט"ז (עמוד 269) נתבארו לנו הדברים בבירור גמור שאין אחריו כלום.
והדברים הנם כן גם פשוטים ומבוארים מעצמם.
פרק מ״ג.
ועלינו לבלי לקפח שכר שיחה נאה מאת אשר הוסיף שם החכם ווייס לסקל
באבנים ולעפר בעפר.
ואם כי ידע החכם ווייס היטב כי כל דבריו מדבר מריבות ומחלקאות של ר׳ אליעזר עם כל חכמי דורו הנם רק דברים בדוים ושקרים גלוים וזיופים פשוטים,
הנה נסה החכם ווייס לגבב גם דברים בנוגע לר׳ אליעזר עם תלמידיו אולי יוכל קבנו משם.
ובמצאו ציונים על זה בסדר הדורות, בא והוקיעם נגד השמש ויאמר שם:
״ונגד תלמידיו הי׳ אכזרי בתוכחתו מאין משלו אחד מתלמידיו הורה הלכה בפניו ויקצוף ר׳ אליעזר עד מאד על כי הורה הלכה בפני רבו וקלל את התלמיד שלא יוציא שנתו (ת"כ ס״פ מלואים סנהדרין ס"ג ירושלמי שביעית פ״ו) ר' יוסי בן דורמסקית בא אליו לקבל פניו ולכבדו, ובמה שלם לו ר׳ אליעזר גמולו? בקללה נמרצת, אף בל כלה ר' יוסי לספר מה הי׳ חדוש בבית המדרש ביבנה וכבר שפך עליו כל חמתו על היותו משבח דורשים אחרים בפניו (חגיגה ג׳) תלמיד אחד קרא לפניו ״הודע ירושלים את תועבותיה״ ואמר לו ר׳ אליעזר צא והודע תועבותיה של אמך (מגילה כ"ה) ר׳ עקיבא אחד מגדולי תלמידיו השיב פעם אחת תשובה על דבריו וכעס ר' אליעזר וקללו (פסחים ס"ט)״ אלה דבריו.
והנה במזיד הוציא הדברים מענינם למען יהי' אפשר לו לדבר תועה.
כל המקומות שציין ״תורת כהנים ס״פ מלואים סנהדרין ס"ג (צ"ל עירובין ס"ג) ירושלמי שביעית פ"ו" כולם מעשה אחת, ולשון הת"כ:
״ר׳ אליעזר אומר לא נתחייבו (נדב ואביהו) אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ומעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו אמר לה לאימא שלום אשתו אינו מוציא שנתו ומת לאחר שמת נכנסו חכמים אצלו אמרי לו רבי נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה״.
