בו ביום
קסג
רק שהי׳ הסדר שם כי השאלות אשר באו לפני חכמי המתיבתא הוצעו
ראשונה, מיד כאשר נתכנסו חכמי בית הוועד, ואחרי אשר הושב עליהם ונגמר
כל זה הותחלה הדרשה.
והן הדברים בברכות כ"ז שם: ״כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל וכו׳ הי׳ רבן גמליאל יושב ודורש ור׳ יהושע עומד על רגליו וכו'״.
ואך על פי הדברים האלה נוכל להבין את סוף הדברים במס׳ ברכות שם כאשר שבו ונתפייסו עם רבן גמליאל שנאמר שם:
"אמרי היכי נעביד נעבריה (לר׳ אלעזר בן עזריה) גמירי מעלין בקדש ואין מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתו לקנאויי אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ור׳ אלעזר בן עזריה חדא שבתא והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ר׳ אלעזר בן עזריה היתה״.
והדבר יפלא שלא הוזכר כלל עיקר הדבר מי יהי׳ שם בהמתיבתא המציע את המשנה והלומד לפני התלמידים והחכמים.
ויותר מזה שאם הי׳ זה דבר הנשיא אם כן כשהורד רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה קם תחתיו עשה זה הוא, הנה כשישוב כל הדבר לרבן גמליאל הרי יהי׳ זה הורדה גמורה ואין מורידין בקדש.
והרי דבר הלימוד בהמתיבתא זה הי׳ שם העיקר.
וכי גם זה הי׳ דבר יום ביומו ודבר הדרשות לפני העם רק ביום השבת.
אכל כבר נתבאר לנו כי זה לא נעשה גם לפני זה על ידי הנשיא, כי אם על ידי ר׳ יהושע, ולא הי׳ זה גם אחר זה עבודת ר׳ אלעזר בן עזריה.
כל עיקר מה שעשה הנשיא בנוגע לרבים בבית הוועד היתה הדרשה בפני כל העם, ועל כן אחר זה כאשר עשו פשרה שישארו שניהם גם רבן גמליאל וגם ר׳ אלעזר בן עזריה, לא הי׳ עליהם לחלק כי אם את דבר הדרשה הזאת "נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא״.
והדרשות האלה ביום השבת לפני העם היו עיקר גדול אז, ונעשו גם בכל מקום כמו שכבר נתבאר לנו בכרך שלישי מעמוד 327ולהלן.
ובא במס׳ שבת במשנה ד׳ קט״ו: "כל כתבי הקדש מצילין אותן (בשבת) מפני הדליקה וכו׳ ומפני מה אין קורין בהן (בשבת) מפני ביטול בית המדרש״.
וכלשונו של רש"י ז״ל שם ״מפני ביטול בית המדרש דמשכי לבא ובשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים שעסוקים במלאכה כל ימות החול ובתוך הדרשה היו מורין להם (גם) הלכות איסור והיתר וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים".
וכן נעשה בבית הוועד ושם נמצאו אצל הדרשה נם חכמי המתיבתא כמו שהננו רואים גם ממעשה דר׳ יהושע ששאל על זה את ר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ אלעזר חסמא לפי שהיו שם גם הם.
וכשהיו שם הצעות של שאלות היו השאלות מוצעות בבית הוועד לפני הדרשה, וזה הי׳ דבר שאילתו בראשונה אולי היתה שם כזאת ״אמר להם מה חידוש הי׳ בבית המדרש היום״(לה) וכשהם השיבו לו ״תלמידיך אנו וכו׳"
הערה (לה): פקיעין היתה הרבה יותר מתחום שבת מיבנה, אבל כבר נתבאר כי בענינים כאלה נאמר ״היום״ גם על אחר זה.
