322
בו ביום
והלא גם בירושלים בלשכת הגזית לא הי׳ הדבר כן תמיד וכמו שבא בסנהדרין ד׳ י"ד:
״אלא פשיטא דנפוק נולהו למאי אילימא לדבר הישיות מי מצי נפקי (כולהו) והכתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג".
והיינו כדברי הגמ׳ בד׳ ל"ז הובאו ברש"י "אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת (לדבר הרשות) רואין אם יש עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא״.
והנה הלכו גם מלשכת הגזית לדבר הרשות אם רק נשארו שם עשרים ושלשה.
ואיך היו ביבנה תמיד שבעים ושנים עד שגם בבוא פתאום מקרה שקרה נמצאו שם עד אחד.
ולשונו של הרמב"ם בהלכות סנהדרין פ"ג הלכה ב׳:
״אין בית דין של שבעים ואחד צריכים שיהיו יושבין כולם כאחד במקומן שבמקדש אלא בעת שיהו צריכין להתקבץ מתקבצין כולן ובשאר העתות כל מי שהי׳ לו עסק יצא לעשות חפצו וחוזר והוא שלא יפחתו מעשרים ושלשה וכו׳.
ואיך אפשר הדבר כי ביבנה ישבו בכל יום תמיד שבעים ושנים עד כי בבוא מקרה פתאום נמצאו שם כולם.
אבל כל העוסקים בזה טעו טעות גדול בהבנת הדברים של בו ביום ועל כן גם באו חוקרי תהו וימצאו מקום להתנפל כי בבהלה ובחפזון נעשה הכל.
וכן הדבר כי כל הענין כלו נמשך זמן רב והלך במתינות היותר ראויה לראשי חכמי ישראל.
וכבר הערנו בחלק זה כרך ג׳ עמוד 562בהערה י׳ על דברי הגמ׳ בביצה ד׳ כ׳ ״ואותו היום גברה ידם של בית שמאי“ ונתבאר לנו שם
״שאותו היום הבא במשנה ובגמרא על ענינים כאלה הכונה שם על אותו מעמד אותה אסיפת חכמי הדור וזמן השקלא וטרי׳ בהדבר או בהדברים אשר הועמדו על הפרק״.
ונוסף עוד שאין זה רק במשנה ובגמ׳ כי אם שכן הדבר גם בדברי התורה ובא בספר דברים (פרשה עקב ט׳ א׳):
״שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצמים ממך וכו׳ וידעת היום כי ד׳ וכו׳".
והדבר ידוע כי לא עברו בני ישראל את הירדן בימי משה כי אם אחרי מות משה בימי יהושע.
ובכל זה נאמר ״אתה עבר היום את הירדן" לפי שבתוך המעמד הכללי הזה שעמדו בו עתה עברו אחר זה את הירדן.
וכן בא (דברים פרשה כי תבוא כ"ו י"ז) ״את ד' האמרת היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקולו וד' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו ולתתך עליון וכו׳ ולהיתך עם קדש לד׳ אלקיך כאשר דבר".
והדבר ידוע כי לא היה זה ביום ההוא והכתוב עצמו יאמר ״להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך״ דהיינו בספר שמות (י"ט ה') ״והייתם לי סגולה
