284
המעשים בהמתיבתא ובמדינה
ובהודע להם הדבר בדין חתכו חוליות רצו שיחזור בו ויורה כדבריהם, וכאשר
לא הסכים לעשות כן ראו בזה פרצה, ושלחו לו לאמר ״כי חביריו בדלים ממנו".
אבל בצאת ר׳ אליעזר מבית הוועד בא אסון אחר אסון גם עם ר' יהושע.
כבר נתבאר לנו כי המחלקאות בדור ההוא הי׳ בעיקרו רק בין ראשוני ראשי הדור ההוא רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור' יהושע.
ור׳ אליעזר הי׳ עמוד התווך בדור ההוא (יבואר לפנינו) ויהי הוא נם המכריע בין הנשיא ובין האב בית דין בכל הדברים אשר נגעו בבית הוועד ושניהם סמכו על דבריו, וביותר אחרי אשר בית הוועד בכללו הי׳ בטל ואסיפת זקני הוועד לא הי', ובהיות ר׳ אליעזר הראש והראשון בדור ההוא (כמו שיבואר עוד) היתה דבר הכרעתו וגילוי דעתו נשמעת על הרוב גם להנשיא גם להאב בית דין.
והננו רואים לפנינו כי כל ימי היותו יחד עמהם בבית הוועד לא הי׳ שם לא פרץ ולא צווחה בין הנשיא ובין האב בית דין, ולא נמצא שם דבר כל מאומה, ולא מחלוקת של כלום, לבד בשקלא וטרי׳ של הלכה.
עתה נשתנו הדברים לגמרי שינוי גמור הנשיא והאב בית דין נשארו לבדם בבית הוועד, ראשי ראשוני זקני הדור אשר דבריהם נשמעו גם מאת הנשיא גם מאת האב בית דין רובם לא באו ולא נאספו, וגם יחיד הדור ופלאו אשר דבריו היו להם עד היום צרי ומרפא לא הי׳ עוד שם.
כי על כן גם מכל מקרה קטנה נסתבך הדבר וחזר ונסתבך, וכאשר לא נתקיים פוטר מים ראשית מדון, הנה אך כשנה וחצי אחרי אשר יצא ר׳ אליעזר מבית המדרש יצאה שלהבת נוראה מאד.
ובכל אשר סבל ר' יהושע ולא שם לב והעביר על מדותיו, לא סלחו זה העם, ופתאום התערבו בזה העם כלו והעיזו פניהם נגד הנשיא וקראו לו "על מי לא עברה רעתך תמיד" ולא אבו לשמוע לו עוד, ויבקשו להקים נשיא חדש.
הדבר הזה הרעיש את לבב כל ישראל, כי לא היתה עוד כזאת, ומעמד העם בעת רעה ההיא, ובזמן קרוב כזה אחר החרבן דרש בחזקה תקון הדבר.
כי על כן בכל אשר יראו מפני עין רעה של הרומיים התאספו כל זקני בית הוועד כל השבעים ושנים זקנים, ויעשו סדרים חדשים, וישיבו את עטרת הנשיאות למקומה ועל ידי זה התחילו כל הסדרים לשוב.
ובהיותם עתה מחדש יחד, ראו גם לגדור הפרצה ולהכריע בכל הדברים אשר לא נתבררו בכל הזמן אשר בינתיים, ואשר על ידי זה באה כל הרעה הגדולה תחלה עם ר׳ אליעזר ועל ידי זה גם עם ר׳ יהושע.
אבל את אשר פחדו בא להם, כי על ידי אסיפתם יחד מכל ערי ישראל והקמת נשיא חדש אשר נשמע בין החיים נשמעו הדברים גם בין הרומיים, והם שמו עינם לרעה על המתיבתא ביבנה עד כי לא יכלו עמוד שם עוד כל ימי דאמיטיאן ויהיו מוכרחים לנוד ממקומם, וללכת להגליל לאושא עד יעבור זעם.
ושבו משם ליבנה לזמן קצר רק אחרי מות דאמיטיאן כאשר משל ברומי הקיסר נערווא הישר באדם.
וכל הדברים בכל היותם חדשים, הנם ברורים ורובם גם פרושים לפנינו.
ובהיות דבר הוועד הגדול של בו ביום חותם המעשים הרבים והגדולים אשר היו לפני זה ויפרשו אור עליהם, כי על כן עלינו לבאר את הדבר הגדול הזה ראשונה.
