ימי הבירורים, ומס׳ עדיות
קיא
"בו ביום דרש ר' עקיבא וכל כלי חרס וכו' לימד על ככר שני שמטמא את השלשי" וכו׳.
ושם אחר זה "בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וכו' ואלפים אמה תחום שבת".
"בו ביום דרש ר׳ עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל וכו' מלמד שהיו ישראל עונין" וכו'.
ושם אחר זה "בו ביום דרש ר׳ יהושע בן הורקנוס לא עבד" וכו׳.
ומכל זה יחד הדבר מבואר ומפורש כי ממה שנאמר בו ביום לא הוסיפו במס׳ עדיות כי אם דבר העדיות אשר הם באמת באו שם לעצמם מפרק ו׳ ולהלן,
אבל כל שאינו דבר עדות לא הוסיפו אף שנאמר בו ביום.
ד) ואחר פרק ג׳ בא פרק שלם גדול מאד "אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל" והולך כן מראש הפרק עד סופו.
ולפי מה שהבינו דבר מס׳ עדיות עד היום אין לה ענין כלל במס׳ זו.
ה) ואחר זה בפרק ה׳ באו שם כל דברי התנאים בקולי בית שמאי וחומרי בית הלל.
ומה ענין כל הדברים האלה למס׳ עדיות לפי מה שהבינו ענינה עד היום.
ו) ואמנם כי יפלא עוד יותר הרבה מכל זה על דברי רבותינו הרמב"ם והראב״ד ז"ל,
הן הם חפשו טעמים איך באו כל הדברים הרבים שאינם עדות במס׳ זו ואיך באו דברי שמאי והלל בית שמאי ובית הלל במס׳ עדיות והלא אין מקומם שם כל עיקר, ועל כן המציאו שני אופנים כוללים:
הדרך האחד כי כל זה הוזכר בו ביום.
והדרך השני כי כל זה וכל כיוצא בזה נאמר שם בדרך גררא וגררא לגררא לדבר העדות.
אבל הלא שני הדרכים האלה הס נגד דברי התוספתא בריש מס׳ עדיות המפורשים בדברים היותר ברורים.
כי שם מפורש שאין דבר שמאי והלל בית שמאי ובית הלל אגב גררא כי אם עצם הדבר ועיקרו במס׳ זו.
אף גם זאת מפורש שם שדברי שמאי והלל אשר עסקו בהם, ובאו במס׳ זו, לא הי׳ זה בוועד של בו ביום, כי אם הרבה לפני זה, היינו בראשית כל מעשיהם של דור יבנה, ולשון התוספתא בריש מס׳ זו כבר הובא לנו:
"כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא (דבר ברור) מדברי סופרים ואינו מוצא וכו׳ אמרו נתחיל מהלל ושמאי שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר" וכו׳.
ומבואר ומפורש שלא הי׳ זה בוועד של בו ביום, כי אם בראשית מעשיהם, וכי לא בא זה אגב גררא כי אם זה הי׳ יסוד ועיקר מעשיהם אז.
וכבר הערנו פעמים אין מספר כי לא הי׳ כל זה מעין מלאכתם של רבותינו הראשונים ודברו מזה רק דרך אגב, טרודים היו בעיקרי ההלכות ולא הספיקה להם השעה לדברים כאלה על כן נשארו הדברים סתומים וחתומים.
