הממונים שהיו במקדש
נ
אבל הלא מפורש גם בירושלמי גם בבבלי דבר "גביני כרוז" בימי אגריפא.
ובא בירושלמי שקלים שם פרק ה׳ הלכה א׳ "גביני כרוז, שהי׳ מכריז בבית המקדש, ומה הי׳ אומר עמדו כהנים לעבודה ולוים לדוכן וישראל למעמד אגריפס המלך שמע קולו ברחוק ה׳ פרסי ונתן לו מתנות הרבה".
ובבבלי יומא ד׳ כ' "תניא כותיה דרב גביני כרוז מה הוא אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולויס וכו׳ מעשה באגריפס המלך שהי׳ בא בדרך ושמע קולו בג׳ פרסאות וכשבא לביתו שיגר לו מתנות".
ואחר אשר גם לדברי קראכמאל זה ודאי כי פתחיה־מרדכי הי׳ לכל הפחות בימי החשמונאים, אם כן הדבר מבואר או שאינם בני דור אחד, שהרי זה ודאי שהי׳ "גביני כרוז" בימי אגריפא, או שנקראו על שם הראשונים.
והנשענים על קראכמאל אשר להם הי׳ נדרש לתת את המשנה למולדת ימי אגריפא עשו להיפך כי נתנו את זמן כל הממונים האלה יחד לימי אגריפא וגם כן על פי דברי האומר בירושלמי ״מי שהי׳ באותו הדור מנה מה שבדורו".
אבל לבד את אשר הי׳ להם ההר הגדול למישור ולא שמו לב כל עיקר לדברי הגמ׳ המפורשין כי פתחי׳ ומדרכי אשר בא במשנה הוא מרדכי שבכתבי הקדש, וכן הנם באמת גם דברי המשנה עצמה באין לנטות ימין ושמאל.
הנה הוסיפו גם לבלי להביט על דברי הברייתא והגמ׳ שגם פתחיה השני הי׳ בימי החשמונאים.
ובהיות הדברים מפורשים כל כך עד כי אין דרך לנטות, הנה אין עיף ואין כושל בדרכי החקירות האלה, ועל כן הוכחשו לגמרי דברי הגמ׳ ויאמרו:
"מוקשים הם קצת (!) עי"ז דברי הגמ׳ מנחות ד׳ ס"ד וכו׳ אבל כבר התוס׳ שם ד"ה ועל מעירים מצד אחד שיש כאן חילוק בין התלמוד ירושלמי והתלמוד בבלי ובידיעות היסטוריות אפשר לאמר שהירושלמי מדויק יותר.
וזה באמת דרך נוחה וקלה להכחיש הדברים על פי עצת החוקרים החדשים "כי בידיעות היסטוריות הירושלמי מדויק יותר".
אבל הנה דוקא במקום הזה לא יועיל זה כל מאומה, ודוקא במקום הזה אין דרך לאמר כן,
לפי שכל דברי הירושלמי במקום הזה לקוחים מבבל, מאמורא בבלאי אשר מעולם לא הי׳ בארץ ישראל כי אם שדבריו הובאו מבבל לארץ ישראל ומתוך קבלתו בבבל, ומזה נקבעו הדברים בירושלמי.
כי באו בירושלמי על שם רב חסדא מבבל. והנה את אשר כתבו שם התוס׳ במנחות בד"ה על, זה הוא:
"ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגנות צריפין בירושלמי שקלים פ"ה תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל״ וכו׳.
וכן הדבר, ולשון הירושלמי שם על זה "פתהיה על הקינין וכו׳ ויודע בע׳ לשון וכו׳ א״ר חסדא(מט) פעם אחת יבשה ארץ ישראל ולא ידעו מהיכן להביא העומר והי׳ תמן חד אילם וכו׳ אייתיניה קמיה דפתחיה" וכו׳.
הערה (מט): להשלמת הדברים בפנים ולהסיר מכשול מלפני המעיין ההכרח להביא דברי פראנקעל במבוא הירושלמי ערך רב חסדא.
