עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/175

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫‪166‬‬

התפלות בישראל‬


הולך לבית הכנסת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו" וכו׳.

ובמשנה במסכת תע‬נית ריש פרק ד' "בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים".

וידוע כי מעמדות לא היו כי אם בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, וכל עבודת הקרבנות במקדש, אשר אך על זה באו דבר המעמדות, ובא שם במשנה שאחר זה:‬

"אלו הן מעמדות לפי שנאמר (במדבר כ"ח) צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר הי׳ מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים הגיע זמן המשמר לעלות כהנים וכו׳ וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם וכו׳.

ו"מתכנסין לעריהם" היינו לבתי כנסיות שבעריהם ושם התפללו התפלות הקבועות, וקראו בתורה, ובא אחרי זה:

"פרשה גדולה קורין אותה בשנים והקטנה ביחיד בשחרית במוסף (אבל) ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן (על פה) כקורין את שמע ערב שבת ‬‫במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת."

והכל הולך למקום אחד, כי דבר הקרבנות, ודבר עבודת הצבור בתפלות קבועות הלכו יחד מראשית הימים ויהיו לחק בישראל.

וכמו שהוא מחלקותם של ר' אליעזר ור׳ יהושע וחכמים אם ישאל צרכיו‬ ואחר כך יתפלל או שיתפלל ואחר כך ישאל צרכיו או שישאל בשומע תפלה, ומחלקותו של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אימתי מתחיל לאמר ב"שמנה עשרה" משיב הרוח, וכמו שהיא מחלקותו של ר׳ אליעזר עם חכמים היכן אומרים יעלה ויבוא בראש הדש וחול המועד אם בברכת רצה או בברכת מודים, אף כן נחלק, היכן צריך לאמר הבדלה בתפלת שמנה עשרה.

ובמקום הזה נתבאר לנו מר׳ יוחנן ענין כללי הנוגע לזה ובא במשנה ברכות דף ל"ג:

"מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים ושואלין הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת, ר׳ עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ר׳ אליעזר‬ אומר בהודאה."

ובא שם על זה בגמ׳ "אמר ליה ר׳ שמן בר אבא לר׳ יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכן תקון אמר ליה מתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס הענו חזרו וקבעוה בתפלה" וכו'.

ור׳ יוחנן השיב שבמקום הזה לא הי׳ בזה שינוי המנהגים בזמן אחד, כי אם זמנים שונים.

וכל השלשה זמנים האלה אשר באו בתשובת ר׳ יוחנן מבוארים לפנינו מתי היו, והזמן האחרון "הענו חזרו וקבעוה בתפלה" הוא הזמן אשר מיד אחר החרבן כאשר יבואר. ‫