164
התפלות בישראל
והתוספות במס׳ ברכות ד׳ כ״א ע״ב בה־ד .עד שלא יגיע והרא"ש שם סי׳ י״ח הביאו בשם הר"ר חיים את דברי התוספתא אלה לראי׳ על מנהגינו להתפלל במוסף של ר"ח וחוה״מ שחל בחול תפלת שבע, וכתבו:
"ועוד אומר הר"ר חיים דאיתא בתוספתא בהדיא כמנהגינו דקאמר התם ימים שיש בהם קרבן מוסף כנון ר"ח וח"ה ערבית ושחרית מתפלל י"ח שלמות ואומר מעין המאורע בעבודה וכו׳ ובמוספים מתפלל שבע ואומר קדושת היום״ וכו׳(פ).
ומבואר ומפורש בדבריהם שהיתה גם לפניהם הגירסא בתוספתא כמו שהיא לפנינו, דבראש חדש וחול המועד שחל להיות בחול איירי.
ודברי התוספתא מפורשים שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר קדושת היום (יעלה ויבוא) בעבודה ר׳ אליעזר אומר בהודאה ואם לאו מחזירין אותו".
ומבואר לפנינו כי לא לבד שדבר תפלת שמנה עשרה בחול ותפלת ״שבע" בשבת ויום טוב היו קבועים ועומדים מהימים הראשונים לפניהם, כמו לפנינו,
כי אם שגם דבר הזכרת משיב הרוח במחי׳ המתים, ותן טל ומטר בברכת השנים, ויעלה ויבוא בראש חדש, גם כל זה הי׳ קבוע ועומד מהימים הראשונים.
רק שברבות הימים שנות מאות רבות באו שינוים שונים בין המקומות, מתוך הוראת חכמי המקום, או טעמים שונים, בדין מתי להתחיל, או בדין של באיזה ברכה משמנה עשרה נקבע זה.
כמו גם במקום הזה שלדברי שניהם גם לדברי חכמים גם לדברי ר׳ אליעזר צריך לאמר יעלה ויבוא בשלש ברכות אחרונות רק שחכמים סוברים שהעיקר לאמר זה בברכת רצה, ור׳ אליעזר סובר שהעיקר לאמר זה בברכה שאחר זה בברכת מודים.
ולדברי כולם אם לא הזכיר זה כלל מחזירין אותו,
בהיות כל זה דינים קבועים לכל ישראל מראשית הימים ופשטו כבר ונתקבלו בכל ישראל לחובה.
וכל הדברים הולכים יחד ומבארים לנו את כל הדבר כמו שהוא, כי ראשי הדור אחר החרבן, גם ר׳ אליעזר גם ר׳ יהושע גם רבן גמליאל, וכל יתר ראשי הוועד עסקו אז בהשוואת כל מנהגי ישראל בתפלה הקבועה וידועה, אשר ברבות הימים באו שם בהכרה מנהגים שונים, ואחר החרבן ראו זקני הדור הכרח גמור עתה כאשר נהרס מצב בני ישראל, לעשות כי יהי׳ דבר אחד ומנהג אחד לכל.
הערה (פ): רק שהתוס׳ העתיקו הנדרש לענינם ודלגו על מחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים שאין זה נוגע
לדבריהם, והדבר הלא מפורש גם במס׳ ביצה שם שנחלקו בזה ר׳ אליעזר וחכמים.
ויש שם גם טעות סופר אחד שהעתיקו בדברי התוספתא ״ערבית ושחרית" וצ״ל ״שחרית ומנחה״ כמו בתוספתא לפנינו, שהרי איירי גם בר״ח ובערבית אין מחזירין אותו.
ובגמ׳ שבת ד׳ כ״ד בא מעין זה בשם ר׳ אושעיא והיא ברייתא לעצמה.
והוא כלל גדול בנוגע להברייתות שבגמ׳ והתוספתא אשר הגיהו בבל פעם דברי התוספתא על פי דברי הברייתות בגמ׳, ואין הדבר כן, כי פעמים רבות הנם ברייתות שונות ומר אמר חדא וכו׳ ודבר זה צריך כל פעם חקירה מיוחדת, ובמקומות רבים נוכל להבין הדברים רק מדברי שניהם יחד בהיותם עומדים זה לעצמו וזה לעצמו.
