התפלות בישראל
פא
וממש כן הוא גם בירושלמי שם אצל המשנה "ר׳ אבהו בשם ר' אליעזר ובלבד שלא יהא כקורא באגרת ר' אחא בשם ר׳ יוסי צריך לחדש בה דבר בכל יום".
ונמשכנו אחרי דברי החכם ווייס בכל זה רק למען הסר מכשול מדרך החקירה, אבל בעצמו של דבר שלחו החוקרים האלה את לשונם למקום שאין ידם מגעת.
כי דוקא מכל דברי התנאים האלה במקומות הרבה, מדברי ר' אליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל הדבר מתברר ומתבאר כי תפלת "שמנה עשרה" בחול, ותפלת שבע בשבת, ואפילו הזכרת ראש חדש (יעלה ויבא) בשמנה עשרה של חול ובתפלת שבת, וגם הזכרת חול המועד בתפלת "שמנה עשרה", ואפילו תפלת המוספין כל זה וכיוצא בזה הי׳ כבר בימיהם חק לישראל ודברים קבועים מימים רבים ופשט בכל ישראל לחוב גמור מאז, ככל מעשי אנשי כנסת הגדולה בחיתום האחרון מכל הדברים היותר גדולים אשר קבלו עליהם מאז. ונבאר הדברים.
פרק מ״ג.
ועי׳ לדוגמא במס׳ עבודה זרה ד' ז' אשר בא שם:
"דתניא ר׳ אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל (ואחר כך יתפלל שמנה עשרה, רש"י) שנאמר וכו׳ ר׳ יהושע אומר יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו שנאמר וכו׳ וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה.״
וראשונה הנה מבואר ומפורש בזה כי גם ר׳ אליעזר וגם ר׳ יהושע וגם חכמים החולקים עמהם, דברי כולם אחת, וכל דבריהם הולכים בנוגע לתפלת "שמנה עשרה" הקבועה לכל ישראל וחיובה לכל.
ותהי להיפך כי גם ר׳ אליעזר וגם ר׳ יהושע הנם מחמירים גם לבלי להפסיק בה אפי׳ "בשומע תפלה" לשאול בה צרכיו לעצמו, כי אם לר׳ אליעזר ישאל צרכיו ואחר כך יתפלל "שמנה עשרה", ולר׳ יהושע יתפלל "שמנה עשרה" ואחר כך ישאל צרכיו.
וחכמים חולקים עמהם וסוברים כי יוכל לשאול צרכיו גם בתוך תפלת "שמנה עשרה" במקום הראוי לזה דהיינו בברכות אמצעיות בשומע תפלה.
ובין החכמים החולקים על ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הי׳ גם נחום המדי אשר לדברי ר׳ נתן בכתובות ד׳ ק"ה כבר הי׳ בימי הבית מגוזרי גזירות שבירושלים.
ובא שם במס׳ עבודה זרה "דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה."
ונשוב ונראה עוד יותר גם מלשונם של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אשר יעמידו אותנו בקרן אורה ויבררו לנו את כל הדבר כמו שהוא.
כי לשונו של ר׳ אליעזר הוא "שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל" וכן לשונו של ר׳ יהושע "יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו",
אשר מזה נבין כי בכל הדברים האלה ובכל סננון דברי חכמים בכל כיוצא בזה תקרא "תפלה" סתם רק התפלה הקבועה מאנשי כנסת הגדולה, התפלה הכללית אשר פשטה בכל ישראל ותהי היא לבדה תפלת כולם.
