התפלות בישראל
כי האם אפשר להאמין כי לא ידע החכם ווייס דברים פשוטים כאלה כי ר׳ נחוניא בן הקנה לא התפלל תפלה קצרה תחת שמנה עשרה.
והאם אפשר הדבר כי לא ידע החכם ווייס כי התפלה קצרה שהתפלל ר׳ נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו גם דבר אין לה עם תפלת "שמנה עשרה" של תפלת הצבור אשר התפלל ככל בני ישראל, ועם כל ישראל בבית הכנסת.
ולשון המשנה בברכות פ"ד משנה ב':
"ר׳ נחוניא בן הקנה הי׳ מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי."
והאם יוכל להיות בזה איזה ספק שהכונה שלבד תפלותיו בבית הכנסת שלש פעמים בכל יום עם הצבור יחד הי׳ מתפלל גם בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה.
והדברים גם מפורשים כי התפלל תפלתו זאת בבית המדרש המקום המיוחד ללימוד ולכל עניני הלימוד ושם התפלל באמת רק מעין מעשיו בבית המדרש שלא תארע לו שם תקלה של הוראה על ידו והודיה על חלקו.
ועל כן טרם ידעו חכמי הדור ענין תפלתו זאת בבית המדרש גם התפלאו על זה "אמרו לו מה מקום לתפלה זו".
וכפי הנראה חשב החכם ווייס כי חכמי הדור של ר׳ נהוניא בן הקנה היו צרי עין, ואף שהם התפללו בבית הכנסת עם הצבור תפלות גדולות וארוכות של "שמנה עשרה" ברכות שלש פעמים ביום, ואף שידעו כי ר׳ נחוניא בן הקנה לא יבא עמהם לבית הכנסת כל עיקר (ככל דברי ווייס), ולא התפלל עם הצבור "שמנה עשרה", בכל זה הי׳ עינם צרה בו על כי יתפלל לכל הפחות איזה תפלה קצרה בבית המדרש, ויבואו וישאלו גם על זה "מה מקום לתפלה זו",
כאלו הם רשאים להתפלל ולא ר׳ נחוניא בן הקנה.
וכמה עלובה היא חכמת ישראל עד כי גם דברים פשוטים כאלה ההכרח לבאר, וכמה ירדה פלאים על ידי לבלרים כתבנים עד כי ראיות כאלה נאמרו שם למען הפיל אור פניה.
אבל הנה החכם ווייס יש לו עוד דברים ברורים ממתנגדי תקנת רבן גמליאל אשר בדה מלבו ויאמר:
"אבל על דבר החובה להתפלל בנוסחא הקבועה מאתו היו לו מתנגדים ר׳ יהושע חשב שאין הנוסחא עיקר כי אם תוכן התפלה ועל כן די שיתפלל מעין "שמונה עשרה" ר׳ עקיבא עושה פשרה בחשבו שבודאי טוב שינתן ביד המתפללים נוסחא קבועה, אבל אין הנוסחא מעכבת, ועל כן אם אין הנוסחא שגורה בפיו יתפלל "מעין שמנה עשרה" (שם משנה ג׳).
ובחפזו לא שמע החכם ווייס את אשר ידבר, הן כל תכלית דבריו הוא על דבר תפלת הצבור והנה הוא בא ומביא מה שנאמר בתפלת יחיד כשהוא לעצמו.
הן תכלית ויסוד כל דברי החכם ווייס הם "אמנם אחרי שחרב הבית ונהרסו המזבחות ופסקו הקרבנות הלא שבתה עבודת הצבור על כן ראה רבן גמליאל למנות החסרון הזה ביסדו עבודת התפלה תחת העבודה שפסקה",
