בנהמת לבה ,"טוב לי מות מחיי זימה ,ואתה שירוהע שמור את השבועה אשר נשבעת לי" —
ושירוהע נבהל ונעוה למראה עיניו ויפול על שערהין המתה, וישק לה ויבך בכי גדול ויקרא" :את מוצא שפתי אשמור למענך ,את נפש עדינה ויקרה ,שערהין שערהין מה עשית לי?" —
דברי המלוכה גברו על המלך שירוהע לאין מרפא ולא יכול להתאבל אל שערהין ,שמה ושערוריה בכל רחבי ארץ ממשלתו — ותגרת יד האויב פרעה בה פרעות, ויהי ראשית דברו לשלוח צירים אל הקיסר היראקליוס ולשחרו שלום. והיראקליוס נתן לו שאלתו בשמחה ,כי שמע כי האווארים הגעפיתים והבולגארים שבו ויצורו על קאנסטאנטינאפאל בחיל כבד ,ודברו נחוץ לבוא לעזרת עיר מלכותו.
השלום שב אל תלו ושירועה שקד להשיב גם שבות ארצו הסוערה ,להחזיק במעוזי המלוכה ולעשות משפט צדק בעמו .
כשמונה חדשים כלכל דברי מלכותו בדעת והשכל וכל עמיו ועבדיו ראו אור תקוה טובה, כי אך לאמונה יגבר בארץ ולמשפט ישר .
אך חטאים תרדף רעה ובן עשוק בדמי נפש אביו ,לא ימלט מיד עונו. מאווי חמדתו גברו עליו וכאחשורש בשעתו שאל לו המון נשים ,והדת נתנה כי יקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה מכל מדינות מלכותו אל קטיספון הבירה והנערות אשר תיטבנה בעיניו תאספנה אל בית נשיו.
אבל הימים הראשונים כבר עברו וכבר שנה הזמן את פניו .הדבר אשר נעשה כאלף שנים לפנים באין פוצה פה ומצפצף, העיר חמת כל יושבי הארץ בימים האלה. גדולי השרים נועצו נוסדו יחד, קשרו קשר על שירועה ויפלו עליו ויכוהו נפש .וימליכו את אחותו ארצעם־דאקטה תחתיו.
מה אמולה לב דארא העזובה — ומה גדול שברה! אביה ואמה מתו עליה ביום אחד .ועתה הומת גם אחיה אשר שמר את שבועתו ויהי לה כאב — ואחותה אויבתה מאז — צלחה למלוכה.
וארצעם היתה אשת חיל וכבירת כח לב .שבר גאון פרס נגע עד לבבה .והיטיב חרה לה על הקרעים אשר קרע קיסר רומא בארץ ממשלתה ,ותתן את לבבה לבקש עצות להשיב את הערים אשר לקח מידי אביה במלחמה. - ותפנה אל מלך התתרים ותבקש כי יכרות עמה ברית ויחד יבואו מלחמה בשערי רומה. החאן נתן לה שאלתה בחפץ נפש, ויאמר לבוא בברית עמה, ולאות אמת בקש כי תתן לו את אחותה דארא לאשה.
ותקרא ארצעם־דאקט לדארא ותאמר לה :ידוע תדעי כי מלאכי מלך התתרים יבואו הנה ,עמהם תלכי ותהי אשה למלך התתרים.
כשמוע דארא את הדברים האלה חרדה חרדה גדולה ותאמר :בי
