אשר הַאִי הנזכר לארץ יון תחשב. ונתגייר גם הוא, ותרגם את התורה בלשון יווני. והוא המוזכר בכל מקום במדרש רבה בשם עקילס. ולכן באיזה מקומות במדרש רבה ברצותו להביא תרגום עקילס בלשונו ממש, הביאו בלשון יווני, אך לפעמים ברצותו להביא רק הכוונה, יעתיק תרגומו היווני למלות ארמיות שחובר בה חיבור המדרש רבה.
ואחרי כן בעת דרך כוכב מערב, וקם שבט מישמעאל, ונכבשו לפניו ארצות מצרים, תוגרמה וערב, ארץ כנען ופלשתים, והגיע ממשלתו גם על ארצות אפריקא וליביאה לעבר הדרומי של ים האמצעי, וגם לעבר הצפוני של הים ההוא. משל ממשל רב על חלק גרול מארץ ספרד, כל מחוז האנדלוזיאה ועיר גראנאטה הגדולה. נעתקו עם בני ישראל תושבי הארצות ההמה מלשון הארמי אל לשון ערבי, כי היא היתה לשון בני ישמעאל. גם חשקו בה לגודל צחותה. והיא רחבת ידים לדבר בה כל הצורך, לא תחסר כל בה במליצות ושירים, חידות ומשלים. גם נקל הי׳ בעיניהם להעתיק עצמן מן הארמית אלי׳ לקורבת הלשונות ההם. אז עמד רב סעדיה גאון בר יוסף מעיר פיתום, אשר בארץ מצרים, והעתיק את התורה ללשון ערבי. והוא הביאור, אשר הזכיר אחכם ר׳ אברהם אבן עזרא בכל מקום בפירושו על התורה על שם הגאון, ואמר שתרגרם את התורה בלשון ישמעאל. רצונו לשון הערבי, שהוא עיקר לשונם של עם ישמעאל, שהמלכים ושריהם מדברים בה, וכל ספריהם חוברו בה׳, ולא הלשון התרגומי ההמוני המשובשת, אשר לא תצלח לכל ספר ודבר חכמה, (וכן תרגם אנקלוס על והנה ארחת ישמעאלים (בראשית ל״ז כ״ה) והא שיירת ערבאי) ונדפסה ההעתקה ההיא בקונשטאנטינא שנת ש״ו בכתב עברי.
ואחריו עמד איש אחד, ושמו ר׳ יעקב בר יוסף טאווס, ותרגם את התורה בלשון פרס ליהודים הגרים בארץ פרס, ונדפס ג״כ בקונשטאנטינא בשנה הנזכרת בכתב עברי בכרך אחד עם תרגום ערבי הנזכר. ואחר אשר גורשו אחינו בני ישראל מארץ ספרד, ובאו כמו נ׳ אלפים מהם לקונשטאנטינא ולמצרים וארץ ישראל לחסות תחת כנפי מלך ישמעאל בשנת רנ״ב, ונשארה אצלם לשון עם המדינה אשר יצאו ממנה. נעתקה התורה גם ללשון ספרדי, וכבר נדפס בקונשטאנטינא שנת שי״ב חומש וחמש מגילות והפטרות עברי, תרגום יונית, וספרדים באותיות עברי.
אמנם אנחנו,עם ה׳, אלה המפוזרי׳ בכל ארצות אשכנז הגדולה, ושפת העמים המושלים שם אתנו, וגודלנו על ברכי׳, ירדנו פלאים ואין מקים, כי דרכי לשוננו הקדושה נשכחו מבינינו, וצחות מליצותי׳ נעלמה ממנו. ונועם שירי׳ נסתר מנגד עיניו, ואין איש שם על לו להעתיק תורתינו אל לשון האשכנזי המורגל כעת בעמנו. ואף כי כבר נעתקו ספרי תנ״ך ללשון אשכנז ע״י ה׳ יקותיאל בה׳ יצחק ז״ל בליץ מוויטמונד, ונדפס באמשטרדם בשנת תל״ט. הנה המעתיק ההוא עם כי כוונתו היתה רצוי׳, לא היו מעשיו רצוים, כי מלבד שלא ידע לשון הקודש, הנה לא הכיר גם לשון אשכנז, ובלעגי שפה ידבר אל העם הזה. ובהדקמתו מזכיר שראה העתקת התורה ללשון אכשנז, אשר יצאה מאת המדקדק המפורסם ר׳ אלי׳ בחור אשכנזי (וגם בעל ס׳ שפתי ישנים מביאו, וכתב
